בשיעורו השבועי שהתקיים במוצאי השבת האחרונה בבית הכנסת "היזדים" בירושלים, הקדיש הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף חלק ניכר מדרשתו לדמותו של הגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים "בית אל" ומחבר השו"ת "ישכיל עבדי", לרגל יום ההילולה שלו שחל השבת. הראש"ל שילב בדבריו סיפורים היסטוריים על הקשר המיוחד בין אביו מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לבין הרב הדאיה, לצד דיון הלכתי מעמיק בדיני ברכה אחרונה.
הרב פתח בתיאור הידידות האמיצה ששררה בין אביו לבין הרב הדאיה, למרות חילוקי הדעות ההלכתיים שהתגלעו ביניהם לעיתים. הוא סימלי את הדברים באמצעות ווארט שאמר הרב הדאיה עצמו על הפסוקים הנוגעים ליעקב אבינו בבית אל. בתחילה נאמר "ויקח מאבני המקום" בלשון רבים, ולבסוף "ויקח את האבן" בלשון יחיד. ההסבר הוא שכל אבן מסמלת דעה והבנה אישית ייחודית, אך כאשר שמים אותן "מראשותיו" ומחברים אותן לשורש ולקב"ה, הן מתאחדות לאבן אחת. כלומר, הקב"ה שמח בכל אחד ואחד ובהבנה שלו, והמחלוקת ההלכתית אינה סותרת את האחדות הפנימית.
בהקשר זה סיפר הרב על ניסיונות של גורמים שונים ("שועלים קטנים") לסכסך בעבר בין גדולי ישראל ולטעון כי הרב עובדיה יוסף יצא נגד הרש"ש הקדוש. הרב תיאר כיצד אביו, מתוך ענווה וכבוד לתורה, נסע במונית במיוחד לביתו של הרב הדאיה כדי להוכיח לו מתוך הכתובים שאין בדבריו שום זלזול, אלא דיון הלכתי ענייני. הרב הדאיה קיבל את הדברים בהערכה רבה, והשניים נפרדו באהבה ואחווה.
עוד באתר:
הראש"ל הפליג בשבחים על שקדנותו העצומה של הרב הדאיה ועל ניצול הזמן המדוקדק שלו. הוא סיפר כיצד בילדותו היה הרב הדאיה מנמיך את אור הפתילייה כדי שאביו יחשוב שהלך לישון, ואז מגביה אותה חזרה כדי להמשיך ללמוד. בסיפור נוסף תיאר כיצד הרב הדאיה סירב לתת לתלמידים צעירים לטפס על סולם כדי להביא ספר, והתעקש לעשות זאת בעצמו כדי לחסוך זמן יקר של לימוד, בבחינת "ביטול תורה". כמו כן הוזכרה מסירותו לשיקום ישיבת המקובלים בית אל לאחר מלחמת השחרור ולאחר מלחמת ששת הימים.
בחלקו השני של השיעור עסק הרב בסוגיה הלכתית סבוכה בדיני ברכות. הנידון היה במקרה שבו אדם אחד אכל מיני מזונות, פירות משבעת המינים ושתה יין, ועליו לברך ברכה מעין שלוש הכוללת "על המחיה", "על העץ" ו"על הגפן". לצידו יושב אדם שאכל רק פירות (כגון תמרים) ומסתפק אם אכל שיעור המחייב ברכה, ולכן רוצה לצאת ידי חובה בברכת חברו.
השאלה שהעלה הרב היא האם התוספות בברכה של המברך (הזכרת "על המחיה" ו"על הגפן") נחשבות להפסק עבור השומע, שזקוק רק ל"על העץ". הרב פלפל בדברי הפוסקים, הביא ראיות מדיני תפילה (תשלומין), קידוש ביום טוב שני של גלויות, ודיני שומע כעונה.
מסקנת הדברים הייתה כי השומע יכול לצאת ידי חובה. הרב הסביר כי מדין "שומע כעונה", השומע מתכוון לצאת ידי חובה רק בחלקים הרלוונטיים אליו (על העץ), והחלקים האחרים אינם נחשבים עבורו להפסק, כיוון שאינו מתכוון להוציא בהם ידי חובה.
בסיום השיעור בירך הרב את הרב יוסף טולידנו, שנבחר לכהן כרבה של קריית ביאליק ושימש כרב המקדים בשיעור, ואיחל לו הצלחה רבה בהרבצת התורה בעיר
