1. פרשת משפטים כשמה כן היא. בפרשה זו נפרשת מערכת המשפט של התורה: ארבעה אבות נזיקין, ארבעה שומרים, דיני גניבה ואבידה ועוד שורה ארוכה של הלכות שבונות חברה מתוקנת.
למרבה ההפתעה, הדין הראשון הפותח את כל המערכה הזו הוא דווקא דין עבד עברי, דין שנראה שולי, לכאורה, ואף אינו נוהג בכל הדורות אלא בזמן שהיובל נוהג. לכאורה, היינו מצפים לפתיחה חגיגית בעקרונות היסוד של הצדק: כללי הכרעת דין, יסודות האחריות והפיצוי, אותם פסוקים שהפכו למטבע לשון של צדק ומשפט בכל תרבות אנושית.
האם לא היה מתבקש יותר לפתוח בעקרון היסוד של "אחרי רבים להטות" או בפסוקים המפורסמים של "עין תחת עין, שן תחת שן"? מה יש דווקא בעבד עברי, שהתורה מציבה אותו בפתח מערכת המשפט כולה?
עוד באתר:
2. אבי מורי, הרב יחזקאל שינפלד שליט"א, בספרו 'שו"ת הפרשה' ביאר זאת כך:
המקרה הקלאסי של עבד עברי הוא יהודי שגנב, נתפס ואין בידו לשלם. בית הדין מוכר אותו לעבד, ומכירתו פורעת את חובו. במבט ראשון נדמה, שמדובר בענישה טבעית: אדם שפגע ברכוש הזולת, יעבוד קשה וישיב את אשר גזל, גם כדי לפרוע את החוב וגם כדי להרתיע אחרים. אך למרבה ההפתעה, התורה אינה מציירת ענישה קשה או עבודה מפרכת. להיפך: היא מטילה על האדון מערכת חובות שמטרתן אחת – דאגה לרווחתו ולכבודו של העבד. עד כדי כך שאמרו חז"ל: "כל הקונה עבד עברי, כאילו קנה אדון לעצמו."
כדי שלא תדוכא התודעה המוסרית של העבריין וכדי שימשיך לחוש שמכבדים אותו, מטילה התורה על האדון לדאוג למזונו, לרווחתו ולמנוחתו. התורה אינה מאפשרת מצב שבו האדון אוכל מאכלים משובחים והעבד רעב או מציאות שבה האדון שוכב על מיטתו והעבד על מיטת קרש. על פי דיני התורה, אפילו יש כר אחד בלבד, עליו להקצותו לעבד, כדי שלא יחוש מושפל ומבוזה.
ולא רק בו עצמו עוסקת התורה: במשך עבודתו מחויב האדון לזון ולפרנס גם את בני משפחתו, כדי לשמור על שלמות התא המשפחתי וכדי שלא יסבלו בעול יגון ואנחה בשל מעשיו הרעים.
כל זאת מלמדנו, שתכלית עונשי התורה איננה בענישה לשם ענישה. אין כאן רצון להשפיל או לבזות את הנאשם אלא לחנכו ולהשיבו אל המוטב, לאפשר לו לפרוע את חובותיו, ובד בבד להפנים את מצבו ולהתחנך לערכים נעלים כראוי לבן מלך.
3. פרשת משפטים היא מעין כותרת רחבה למערכת חוקי התורה: דינים ועונשים מפורטים ומדוקדקים. אך בטרם נכנסים אליהם, נדרש מבוא קצר: התורה איננה רק ספר חוקים ועונשים; היא גם ספר של חינוך הכולל אמצעים להגשמתו. את המבוא הזה רואים ביתר שאת בדין עבד עברי. לכן בחרה התורה לפתוח דווקא בו את הפרשה החשובה הזו.
