בית המשפט העליון קיים היום (חמישי) דיון נפיץ בעתירות הדורשות לחייב את שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולמנות שופטים חדשים למערכת. הדיון התקיים בצל מתיחות שיא בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, כאשר באופן חריג אך לא מפתיע, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה בחרה שלא לייצג את עמדת השר אלא להתייצב לצד העותרים נגדו. את השר לוין ייצג עורך הדין ציון אמיר.
הדיון התנהל בפני הרכב השופטים עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וגילה כנפי שטייניץ. כבר בפתח הדברים התברר כי השופטים אינם מתכוונים להקל על נציגו של שר המשפטים. השופטים הפנו שאלות נוקבות לעורך הדין אמיר וביקשו להבין מדוע השר נמנע מכינוס הוועדה וממינוי שופטים, למרות העומס המוטל על המערכת.
עורך הדין ציון אמיר, בטיעון נחרץ בשם השר לוין, הבהיר כי לשר המשפטים נתונה סמכות מהותית ושיקול דעת רחב בכינוס הוועדה. הוא טען כי הדרישה לכפות על השר את כינוס הוועדה היא ניסיון לשלול ממנו סמכות חוקתית שהוקנתה לו בחוק. לשיטת השר, הוא אינו חותמת גומי של המערכת, וזכותו לפעול להשגת הסכמות רחבות לפני קידום מינויים, מתוך תפיסה כי מערכת המשפט זקוקה לגיוון ולאיזון.
עוד באתר:
מנגד, נציג היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד עומרי אפשטיין, טען כי על השר מוטלת חובה לכנס את הוועדה לאלתר. עמדה זו של הייעוץ המשפטי, המצטרפת לעמדת העותרים (ובהם התנועה לאיכות השלטון), מדגישה שוב את המצב האבסורדי שבו הדרג הפקידותי פועל בגלוי נגד השר הממונה עליו בתוך כתלי בית המשפט.
במהלך הדיון נוצר עימות חזיתי כאשר השופט גרוסקופף העיר לנציגו של לוין כי הטיעונים הנשמעים "רחוקים מהאמת" וכי אין מחלוקת על הצורך במינוי שופטים. השופטים לחצו על הנקודה כי המערכת נמצאת בחוסר של תקנים רבים, וטענו כי שיקול הדעת של השר אינו יכול לגבור על הצורך התפקודי של בתי המשפט. השופט שטיין נתן דוגמה קיצונית ודמגוגית – שמשחררים נאשמים ברצח לחלופת מעצר בגלל עומס.
עבור תומכי הרפורמה והממשלה, הדיון היום הוא מופע נוסף של אקטיביזם שיפוטי, שבו בית המשפט מבקש לנהל את עבודת השרים ולהחליף את שיקול דעתם של נבחרי הציבור בשיקול דעתם של השופטים. הסירוב של לוין לכנס את הוועדה ללא הסכמות משקף עמדה עקרונית שלפיה לא ניתן להמשיך בשיטת "חבר מביא חבר" או במינויים שאינם משקפים את רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות.
החשש בקרב חוגי הימין הוא כי בג"צ יוציא צו המחייב את השר לכנס את הוועדה, צעד שעלול להוביל למשבר חוקתי חריף. אם בית המשפט יחליט לכפות את רצונו על השר, הדבר יתפרש כחציית קו אדום נוסף ביחסים שבין הרשויות, וכפגיעה אנושה ביכולתה של הממשלה הנבחרת למשול ולעצב את מדיניותה, גם בתחום המינויים המשפטיים. הדיון הסתיים ללא הכרעה מיידית, אך הרוח הנושבת מאולם הדיונים ברורה: השופטים נחושים להתערב, והשר לוין נחוש לעמוד על סמכויותיו.
