מתי תפילה מחזקת ומרפאה – ומתי היא דווקא מגבירה לחץ פנימי? השאלה איננה אם להתפלל, אלא כיצד להתפלל ובאיזה מצב נפשי עומדים בעת הפנייה לבורא עולם.
תפילה נכונה משנה מציאות – אך תחילה היא משנה את האדם. היא פועלת בנפשו, מסדרת את מחשבותיו, מרגיעה את סערת רגשותיו ומכוונת אותו לפעולה מאוזנת יותר. כאשר האדם משתנה, גם האופן שבו הוא פוגש את המציאות משתנה. במובן זה נאמר שהגזֵרה שנגזרה עליו – נגזרה על אדם מסוים; וכאשר האדם מתעלה ומשתנה, גם הגזֵרה משתנה בהתאם למצבו החדש.
אולם יש מקרים שבהם התפילה נעשית מתוך לחץ, דרישה או פחד. אז היא עלולה להפוך למקור מתח. האדם בודק שוב ושוב: האם נעניתי? האם כבר רואים תוצאות? המעקב הבלתי פוסק אחר "הצלחה" יוצר עומס נפשי. על מצב כזה נאמר: "תוחלת ממושכה מחלה לב" – הציפייה המתוחה שוחקת את הלב.
עוד באתר:
תפילה בריאה נשענת על אמון ולא על שליטה. היא כוללת ויתור על הניסיון לכפות תוצאה. האדם מבקש – ומשחרר. מדבר – ואינו לוחץ. תפילה היא שיחה, לא מבחן תוצאות. היא קשר, לא מערכת מדידה.
תפילה אמיתית מרפה, מפני שהיא מזכירה לאדם שאינו לבד. ההרפיה הזו איננה ויתור או פסיביות; להפך – היא ביטחון המאפשר עשייה שקולה ובעלת משמעות. כך הופכת התפילה למקור כוח פנימי: שילוב של אמונה, רוגע ואחריות אישית.
זו תפילה שמרפאה.
