בתוכנית "מדברים מהלב" בהגשת הרב שלמה בכר עלתה מאזינה, ושאלה מה לעשות עם ביקורת עצמית שיש לה. היא תיארה: "אני אומרת משהו – ואז מיד חושבת למה אמרתי. אני עושה משהו – ומרגישה שיכולתי יותר. אני כל הזמן מבקרת את עצמי”. היא אמרה שהיא מתפקדת, לומדת טוב, וגם בחברה הכל טוב. אבל בפנים מתנהל שיח בלתי פוסק של הערות ותיקונים. תחושה שמלווה אותה כל הזמן – אני לא מספיק.
הרב בכר לא מיהר לבטל את הביקורת להפך. הוא הגדיר אותה כמנגנון בריא שיכול לקדם צמיחה. “לא הייתי רוצה להעלים לך את זה”, השאלה היא לא אם יש ביקורת – אלא מי משתמש בה”. הוא מציג בפניה שתי אפשרויות: ביקורת שמובילה להתקדמות, מול ביקורת שמובילה לייאוש והתשה. כשהיא סיפרה שהתחושה המרכזית היא אכזבה מעצמה, הרב מתחיל בירור עמוק יותר.
לאט לאט מתגלה נקודת השורש. היא סיפרה שבכיתה ו’, חוותה שוב ושוב ביקורת סביב הלימודים שהיא לא מספיק מנצלת את עצמה. המסר שנחרט בה היה חד: “את מאכזבת”. לא צעקות דרמטיות, אלא אכזבה שקטה וכואבת. כשהרב שאל האם גם היום, ברגעים של הביקורת עצמית, מהדהדות אותן מילים – היא השיבה בחיוב. הביקורת שקיימת אצלה עכשיו היא אינה על ציונים, אבל הרגש זהה: אכזבה.
עוד באתר:
בשלב הזה הרב בכר מזמין אותה לתרגיל פשוט: לדמיין את הילדה ההיא מכיתה ו’, לשבת מולה ולומר לה מילים אחרות. לא הצדקה, לא האשמה – אלא הבנה וחיזוק. כשהיא מנסחת משפטים מרגיעים כלפי אותה ילדה, היא מרגישה הקלה. כאן מגיע הדיוק: “הילדה שמרגישה מאכזבת אז – היא זו שמדברת מתוכך גם היום”. הפתרון איננו למחוק את הביקורת, אלא להחליף את הקול שמפעיל אותה. לכתוב את המשפטים החדשים, לתלות אותם מול העיניים, וללמוד לדבר אל עצמה אחרת.
האזינו לקטע המלא מתוך התוכנית "מדברים מהלב" ב'קול חי':
