מר כחלון, המפתחות בידיך, תן לבלתי מחוברים תקווה.
בשבוע שעבר נזכרתי בחודשים שלפני ואחרי המחאה החברתית: כיצד 400 אלף איש שיצאו לרחוב שינו לפתע את התוואי בו נמצאנו במשך שנים והוציאו רבים מאתנו מהמטריקס בו הם היום.
הנה סיפור אמתי שמעולם לא סיפרתי. הוא מדויק. המקור שלו מעולה: זה היה ביום העצמאות 2011 כמה שבועות לאחר ששתי קבוצות זכו במכרז שהוביל משה כחלון להכנסת תחרות בשוק הסלולר. שר התקשורת נפגש עם אחד האנשים איתם נהג להתייעץ בנושא והאחרון סיפר לו כי גזירת הסרטים והשקת בקבוקי השמפניה במסיבת העיתונאים שקיים לרגל הכנסת התחרות בשוק הסלולר היו מוקדמות.
עוד באתר:
היועץ שירטט לכחלון את מבנה שוק ההון הישראלי הריכוזי; הקשרים הגלויים והתת קרקעיים בין הבנקאים, הפירמידות ששולטות במונופולים וכל עורכי הדיו, רואי החשבון, הלוביסטים, בעלי העיתונים והמאעכרים שמגינם עליהם בחגורת שומן עבה ואלימה. במרכזה: שני הבנקים ושלוש חברות הביטוח הגדולות ששולטות ללא מצרין בשוק המימון הישראלי.
״הזוכים במכרז״, סיפר לו היועץ, ״נתקלים בקשיים אדירים להרים את המימון להקים את החברות שלהן. גרוע מזה – אף גורם בסקטור העסקי לא רוצה להתקרב אליהם. הם קיבלו איתות מכל כיוון כי ׳המועדון׳ הפיננסי לא רוצה שתהיה תחרות בשוק הסלולר וצריך להרוג את היזמים החדשים בסלולר״.
כחלון הופתע; הרי הבנקים אמורים לרצות לחפש הזדמנויות עסקיות חדשות- יזמים שרוצים לקחת הלוואות כדי להקים עסקים חדשים.
זה המצב בשוק תחרותי ופתוח, הסביר לו בין שיחו, בשוק המימון הריכוזי הישראלי יש חוקים אחרים לחלוטין: הבנקים וחברות הביטוח הישראליות העמידו בשנים האחרונות לחברות הסלולר הישראליות ולפירמידות ששלטו בהן הלוואות בעשרות מיליארדי שקלים.
הדבר האחרון שהבנקים רוצים זה שחקנים חדשים שייכנס לשוק הסלולר ויתחרו בלקוחות הקיימים הגדולים שלהם. כאשר יש מערכת בנקאות ריכוזית היא מהווה חפיר מים סביב הלקוחות הגדולים שלה – מגנה עליהם מפני תחרות. מי שירצה להקים עסק חדש, צעיר שיתחרה בענקים הקיימים – לא ימצא שום גורם גדול ורציני שיהיה מוכן להעמיד לו אשראי.
לכחלון נפל האסימון: יזמים ואנשי עסקים רוצים שוק חופשי ותחרות רק כאשר הם מקימים חברות וחודרים לשווקים. ברגע שהם מצליחים, מתבססים ותופסי נתחי שוק גדולים הם עסוקים רק בדבר אחד: החנקת תחרות ורדיפת רגולטורים ויזמים פוליטיים שמנסים לשנות את מבנה השוק.
מה עושים, שאל כחלון. ״זה הרגע לערב את נגיד בנק ישראל. הוא למד לפני שנתיים על בשרו כיצד עובד המועדון הפיננסי הריכוזי בישראל כאשר נתקל בנחת ידה של כנופיית דנקנר – כשניסה להדיח את יו״ר בנק הפועלים המושחת. הוא ראה כיצד כל צמרת עולם העסקים והעיתונות נעמדת מאחורי הבנקאי המושחת ובן דודו ששלט אז בנתח עצום מהמשק הישראלי״.
ההמשך יותר ידוע: המחאה החברתית אילצה את הממשלה להודות בתופעת הריכוזיות, יזמים חדשים נכנסו לשוק התקשורת, שוק הסלולר נפתח לתחרות, המחירים של חבילות התקשורת החלו לרדת במהירות, הפירמידות הממונפות של הטייקונים החלו לקרוס, הרגולטורים שנמנעו במשך שנים מלגעת במונופולים הגדולים במשק החלו לפעול ויוקר המחיה הפך לנושא מרכזי בשיח הציבורי הישראלי. ביטוחי בריאות פרטיים, מזון, אנרגיה, רכב, שוק ההון – רפורמות שלפני שבירת מועדון הריכוזיות נראו בלתי אפשרויות, מחוץ למתחם הפעולה הרגולטורי החלו להתניע, לזוז או במינימום להיכנס לשיח הציבורי.
בשבוע שעבר הגיע המומנטום הזה לשיא חדש כאשר יותר מרבע מיליון איש נתנו לכחלון מספיק קולות, גיבוי ולגיטימציה להיות שר האוצר הראשון אשר מעז לדבר בעשור האחרון על פירוק המפלצות הבנקאיות הענקיות: ״עבירה״ גוררת ״עבירה״ – מה שהחל כמאבק בריכוזיות, התגלגל לרפורמה היסטורית בסלולר הופך לפתע להזדמנות פוליטית חסרת תקדים למבנה חדשה לשוק הבנקאות ובהמשך הביטוח הישראלי.
במקביל החלו גלגלי מערכת החוק גם הן לזוז והפוליטיקאים, הבנקאים והטייקונים המושחתים החלו לצעוד לחדרי החקירות. חגורת השומן של המאעכרים ובעלי כלי התקשורת שהגנו עליהם החלה להתפורר ובסוף 2013 ניחתה מכה נוספת קשה על מועדון הריכוזיות – יו״ר הבנק המושחת נשלח לכלא, בן דודו סולק מאידיבי. לאחר מכן ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, חביב הטייקונים הורשע בפלילים.
להמוני עם ישראל שהצביעו לכחלון או נחשפו בשבועות האחרונים להכרזות שלו על פירוק מערכת הבנקאות היעד נראה מובן מאליו לאחר הטיפול בסלולר והעלאת נושא הריכוזיות לראש סדר היום הכלכלי הישראלי בשנים האחרונות. אבל לאמיתו של דבר מדובר בהתפתחות מדהימה, כמעט הזויה.
הבנקים, בכל העולם, הפכו בשנים האחרונות למפלצות ענק שמאלפות רגולטורים ולועסות פוליטיקאים.
בולט הדבר במיוחד בארצות הברית שם אפילו המשבר הפיננסי של 2008, הגרוע ב-70 השנים האחרונות לא הצליח לייצר אווירה ציבורית שתדחוף פוליטיקאים ורגולטורים להימלט מהשבי של הבנקאים רבי העוצמה. הם ממשיכים לשלוט בעם באמצעות כספו של העם. נגיד בנק ישראל סטנלי פישר אמר לי לפני 6 שנים בעיצומו של המשבר הפיננסי שהוא נדהם מכך שגם אחרי המשבר הענק הבנקאים בוול-סטריט עדיין שולטים בפוליטיקאים בוושינגטון.
וכאן טמונה ההזדמנות ההיסטורית: ישראל יכולה להיות המדינה המפותחת היחידה בעולם בו תהליך נחוש של חיסול מבנה ריכוזי וביעורו של קפיטליזם מקורבים מתחיל בפירמידות, עובר בתקשורת ודוהר לבנקאות וחיסכון לטווח ארוך.
אם תקום כאן לצידו של כחלון חבורה נחושה של פוליטיקאים, רגולטורים ופעילים חברתיים מונת לפתחנו הזדמנות כפולה: להוריד את העלות של ״המס הפיננסי״ בישראל מ-100 מיליארד שקלים ב-10%, 20% ואולי גם 30% – חיסכון גדול פי 5 מהרפורמה בסלולר – ומה שיותר חשוב לפרק את המבנה הריכוזי של המערכת הפיננסי שמחליש את הדמוקרטיה ומעוות את הקצאת האשראי במשק: הכסף הולך לקומץ חברות ענק ומונופולים במקום להשקות ולממן אלפי חברות קטנות ובינוניות.
הקרב על פירוק הדואופול של פועלאומי ובניה מחדש של שוק החיסכון ארוך הטווח בענף הביטוח צפוי להיות בהיבטים מסוימים קל הרבה יותר מהקרבות הקודמים ובהיבטים אחרים קשה כפליים, כמעט בלתי אפשרי במובנים רבים.
הוא צריך להיות קל הרבה יותר משום שיהיה קשה לעשות לו דה-לגיטימציה כפי שניסו הטייקונים וידידיהם בעיתונות לעשות למאבק למען פירוק הריכוזיות, הפירמידות והכנסת התחרות בסלולר בשנים 2007-2012. הסיכוי שנראה עיתונאים ורגולטורים טוענים שאין בעיית ריכוזיות במשק, שזה ״פופוליזם״ או שכחלון הוא פופוליסט או הזוי, כפי שעשו באותן שנים – הוא קלוש. הם למדו את הלקח, הם יחששו שהציבור יבין שהם משרתים אינטרסים זרים.
הוא צריך להיות קל הרבה יותר כי ראש הממשלה יהיה חייב לתת גיבוי טוטלי לכחלון; רק לפני שנה הוא הודה בראיון לדה-מרקר שבישראל יש תופעה של ריכוזיות מסוכנת במערכת הבנקאות ואף תיאר את אחד הסימפטומים המסוכנים ביותר: בנקאות המקורבים: מנהלי הבנקים נותנים אשראי לחברים שלהם: לאליעזר פישמן לא היה סיכוי לקבל ולגלגל במשך שנים אשראים של למעלה מ-4 מיליארד בחברות הפרטיות שלו אלמלא שלט בגלובס והחזיק חבילת מניות בידיעות אחרונות. מחיקות הענק של מיליארדים שביצעו הבנקים בשנים האחרונות כנגד חובותיהם של פישמן, דנקנר ודומיהם הם הסימפטום הבולט ביותר למה שהתרחש במערכת הבנקאות בשנים האחרונות.
הוא יהיה יותר קל משום שמחסום הפחד מפני המועדון של הריכוזיות ירד דרמטית בשנתיים האחרונות: אם לפני 5 שנים הרגולטורים העדיפו לשרת בעיקר את הסדר הקיים והטייקונים מתוך חשש מנקמתם וציפייה לקבל ג׳ובים בפירמידות, במונופולים ובמשרדי עורכי הדין שלהם – במשכורות של מיליוני שקלים בשנה – הרי עכשיו יש סיכוי שנראה דור חדש של רגולטורים שרוצים לעשות את הדבר הנכון.
כחלון יפגוש עם כניסתו למשרד האוצר את דורית סלינגר, המפקחת על שוק ההון והביטוח שמחכה לרגע לקבל גיבוי פוליטי ולהסתער על חברות הביטוח, לפרק את גרעיני השליטה שלהם המאפשרים לקומץ טייקונים וילדיהם היורשים לשלוט במאות מיליארדי של כספי ציבור – ולפתוח את השוק הענק של ביטוחי המנהלים הוותיקים לתחרות באמצעות ניוד כספים כדי להוריד את העמלות השערוריתיות המגיעות ל-2.5% בשנה – פי 3 מקופות הגמל.
כחלון יפגוש שם גם את ראש אגף התקציבים אמיר לוי שניצל את החודשיים בהם לפיד התפוגג ממשרד האוצר כדי ללמוד את שוק הבנקאות בהמתנה לאפשרות שכחלון יגיע ויתניע את הרפורמה הקשה.
בניגוד לרפורמה בריכוזיות ובסלולר שזכו לעניין אפסי בכנסת בשנים הראשונות שהן החלו להתגלגל – הפעם הלבבות הוכשרו היטב: בכנסת יש שורה של חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה שנחשפו לתופעת הריכוזיות במערכת הבנקאות. למעלה מ-70 חברי כנסת הצביעו בסוף 2013 בעד חוק הריכוזיות ורבים מהם יהיו גם בכנסת הבאה ועשויים להירתם למאבק.
אך זה יהיה קשה שבעתיים מהריכוזיות והסלולר כי עסקינן בבנקים. ובבנקים, בניגוד לחברות סלולר ופירמידות יש שני חסמים ענקיים שיעמדו בדרכו של צוות כחלון: בנק ישראל שעמד במשך עשרות שנים אדיש מול הריכוזיות במערכת הבנקאות ואף טיפח אותך במשך תקופות שונות והקאסטה הענקית של כעשרת אלפי המנהלים בבנקים הנהנים משכר בעלות של 40 עד 100 אלף שקל בחודש ויזכו לגיבוי של שאר הוועדים של המונופולים.
זה יהיה קשה כפליים כי הכנסת תחרות למערכת הבנקאות מול פועלומי השולט ב-800 מיליארד שקלים של כספי ציבור, בחברות כרטיסי האשראי הענקיות, הבנקים למשכנתאות וכל מערכי ההפצה העיקריים בשוק ההון תדרוש יצירתיות אדירה, נחישות, סבלנות ברזל ובעיקר תיאום בין שורה ארוכה של רגולטורים.
קרבות אגו, טריטוריה וכבוד בין הרגולטורים עלולים לשמש כלי בידי הבנקאים, חברות הביטוח ומקורביהם כדי למסמס, לדחות ולהרוג את הרפורמה – בתקווה שהממשלה תיפול או שהפריץ ימות. במקרה כזה לכחלון יהיה פיתוי לעשות רפורמת-בלוף בתיאום עם הבנקים שתאפשר לו להציג ״הישג״ ציבורי בעוד שהמבנה של המערכת לא ייצר לחץ קבוע לתחרות, ביזור והורדת עלויות.
זה יהיה קשה כפליים משום שלבנקים יש תקציבים אינסופיים לשכירת פרופסורים לכלכלה ולמימון מהארץ ומכל העולם. צפו בחודשים הקרובים לחוות דעת של כלכלנים עתירי מוניטין שתמורת מיליוני שקלים או דולרים ינפקו חוות דעת הקובעות כי מערכת הבנקאות בישראל תחרותית, יעילה, רזה, הוגנת ומיטיבה. צפו לסדרות ראיונות של ״מומחים״ שיסבירו שהבנקים בישראל ״חסונים״ ו״יציבים״ ואסור להתעסק איתם חס וחלילה הם יקרסו ויקחו את כל המשק איתם למטה.
לכאורה יש מכשול נוסף: כחלון הבטיח לא רק לפרק את פועלאומי אלא גם לחתוך את מחירי הנדל״ן. כך שהבנקים עומדים בפני שני איומים: גם הגברת התחרות שתפגע להם ברווחיות וגם ירידת מחירי הנדל״ן שתגרום להם הפסדים של מיליארדים.
למעשה זאת הזדמנות כפולה: כחלון צריך להודיע מיד כי היעד של פירוק במערכת הבנקאות והורדת מחירי הדיור הוא יעד-על אסטרטגי של המדינה לטובת הורדת יוקר המחיה, חיזוק הסקטור העסקי ושיפור הקצאת ההון במשק.
לפיכך המדינה מחויבת להוביל הנפקות זכויות בבנקים בהם ישתתפו בעלי המניות הנוכחיים. במידה והם לא ישתתפו המדינה מחויבת להזרים כל סכום שיידרש לחיזוק ההון העצמי של הבנקים כדי להכינם לתחרות ולהורדת מחירי הנדל״ן.
רוב הרגולטורים בעולם נכשלו בשנים האחרונות בהובלת רפורמות משמעותיות במערכת הפיננסית שהפכה לגדולה מדי מכדי ליפול, גדולה מדי מכדי להיתבע ולהיחקר פלילית וגדולה מדי מכדי שאפשר יהיה לפקח עליה. בישראל שהובילה את העולם המערבי עם חוק הריכוזיות לפני שנתיים יש עכשיו הזדמנות להוביל גם ברפורמה במערכת הפיננסית.
לכחלון יש יתרון גדול בהובלת הרפורמה בבנקים עלפני קודמו: הוא אינו יהיר, הוא נוהג להקשיב לכל הכלכלנים והוא מבין שהציבור רוצה לראות ממנו רק תוצאות: טפל לנו בבנקים, תוריד את מחירי הדיור. אם הוא רוצה לקבל את גיבויו המלא של נתניהו טוב יעשה אם יכריז שאין לו כוונה, רצון או יכולת להיות ראש ממשלה. הוא בא כדי לשרת את הציבור ולא כדי לקבל מקפצה לג׳וב הבא.
הקמפיין של כחלון על פירוק פועלאומי אילץ בחודשיים האחרונים גם את מפלגת המחנה הציוני ויש עתיד למהר ולהכין מצעים המציעים להכניס תחרות בבנקים. זה יהיה המבחן של הרצוג, טרכטנברג ולפיד: תפקידם יהיה לאגף את כחלון מימין כאן ולדרוש ממנו כמו אופוזיציה לוחמת לאמץ רפורמות יותר מרחיקות לכת ואגרסיביות ממה שהוא יציג: הם לא יוכלו להסביר התנהגות אחרת לבוחריהם – הרי בתחום פירוק המונופולים הבנקאים ומחירי הדיור נוצרה סוף סוף במערכת הבחירות הזאת, לראשונה בהיסטוריה, תמימות דעים בין כל המפלגות.
פירוק פועלאומי והורדת מחירי הדיור הם שני המהלכים הכי אסטרטגיים וחברתיים שאפשר להוביל היום בישראל: פירוק פועלאומי יחזק את המאמצים לטיפול בקפיטליזם המקורבים הישראלי, יחזק את הסקטור העיסקי ויסייע בביצוע רפורמות בכל ענפי המשק המרכזיים: גז, מזון, רכב, ביטוח ובריאות. הורדת מחירי הנדל״ן תעצור את עבודתה של המכונה המרושעת ביותר בישראל להעברת עושר מהשכבות החלשות אל המחוברים והחזקים.
נחישות של כחלון מול הבנקים ומול כל קבוצות האינטרסים שרוצות במחירי נדל״ן גבוהים תתן רוח גבית גם לרפורמות מול מליציות המיסוי בסקטור הפרטי והציבורי, שיקום מערכת הבריאות וטיפול בעוני וברשתות ההגנה החברתיות באמצעות שיקום השירות הציבורי.
ולא נשכח כמובן את הגז: כחלון חייב להראות נחישות יוצאת דופן בחזית הזאת: כל מערכת הבחירות רדפו אותו השמועות על יחסיו הקרובים עם בארוני הגז יצחק תשובה וקובי מיימון. הוא ייבחן כאן בשבע עינים עלידי כל חברי הכנסת מהאופוזיציה, על ידי העיתונות ועלידי כל התנועות החברתיות החדשות שקמו בשנים האחרונות. אם הוא יגמגמם או יפשל כאן – המסר לבנקים, לחברות הביטוח ולכל המחוברים הנהנים ממחירי הדיור הגבוהים יהיה ברור: הוא סחיט ולחיץ.
לפני שנה פגש כחלון בארצות הברית חבר נעורים שלו שעזב את ישראל לפני שנים ארוכות והשתקע בארה״ב. הם שקעו בשיחה ואז כחלון פלט בייאוש שמצבו של הדור הצעיר בישראל הולך ומדרדר ורבים מהם לא רואים תקווה והכישרוניים מחפשים את העתיד בחו״ל: קפיטליזם המקורבים הכה שורש בכל מקום, אם אתה לא שייך למועדנים, לקליקות, למשפחות הנכונות הקושי להתקדם הוא עצום, מחירי הנדל״ן הורגים אותך. כחלון, לא מגלומן, לא פנטזיונר, היה רחוק מלהיות משוכנע אז שיש לו סיכוי להיות שר אוצר בראש מפלגה עצמאית.
מר כחלון, המפתחות בידיך, הציבור נתן לך גיבוי, אתה נמדד רק על דבר אחד, זה רק בידיים שלך – אתה צריך לתת לצעירים האלה, גם השמאלנים, גם הימנים, גם אלה שמיואשים לחלוטין מהאופק המדיני, מהאלימות ומהגזענות תקווה חדשה. הם יהיו מוכנים לחכות, הם יהיו מוכנים להמתין בסבלנות זמן רב – אבל הם רוצים לראות כבר בשבוע הבא שאתה נותן כוח לחלשים, לבלתי מחוברים – לכל אלה שאתה מזדהה איתם רגשית ותרבותית יותר מכל פוליטיקאי אחר שהגיע לעמדת שר האוצר מזה שנים ארוכות מאוד.
עורך דה מרקר, גיא רולניק, בפניה אישית לשר האוצר הבא בפוסט שפרסם אמש ברשת החברתית
