עדיין לא פיזרו אותם לארונות, והמשלוחי מנות – הרבה מהם זה דברים חלביים. ואנחנו אוכלים פתיתים עם קציצות, אורז, עם עוף על השולחן, ויש לידינו משלוחי מנות חלביים. מה הגדרים בזה של הרחקה בין בשר לחלב.
הרב ענה, שההגדרה היא כפי שכותב הרדב"ז מהירושלמי, ומרן הבית יוסף מביא את זה בהלכות בשר בחלב, שאפשר לאכול מ"הני קופר" – קופר זה לחם, אם הוא עטוף. זאת אומרת, כפי שכותב האגרות משה, כל דבר שהוא עטוף והוא מונח בתוך שקית או מארז כלשה, זה יוצר חציצה והבדלה. וממילא אין חשש שתוך כדי סעודה אני אוכל מזה.
הרב אמר שהדברים של הרדב"ז נאמרו, כלפי מה שנשאר מהלחם בתוך השקית, בתוך המארז, אם זה נמצא בתוך יחידה בפני עצמה – הוא לא נחשב לחלבי – אם אכלו חלבי על השולחן. מכאן לקחו האחרונים, שהוא הדין, ברגע שזה נמצא ועטוף במקומו שלו, אין חשש שתוך כדי שאני אוכל סעודה בשרית, אני אוכל ממנו.
עוד באתר:
הרב הסביר, כי מה שנפסק להלכה, ביורד דעה בסימן פט' שאנחנו צריכים להיזהר ולעשות הבדל, שלא יהיה על אותו שולחן לא בשר וחלב – אם יש לנו סימן היכר אחד אנחנו מקילים. לכתחילה, אנחנו עושים שתי סימני היכר. לא די בזה שיש כאן מארז שנמצא בפנים, לדוגמה, שוקולדים חלביים. עכשיו אני אוכל עוף על אותו שולחן, נכון שהמארז הזה סגור, יש סביב צולפן, יש קופסה, יש שקית ניילון, מעטפת כלשהי שמבדילה אותו לעצמו. לכתחילה צריך לעשות עוד היכר, וההיכר הוא – שכשאנחנו אוכלים עכשיו מאכלי בשר, אנחנו נשים מתחת המאכלי בשר איזושהי מפית או מפה כלשהי, סימן היכר נוסף, או נשים דבר מה שיחצוץ בין הצלחת שאנחנו אוכלים לבין אותו מארז חלבי – דבר שאנחנו לא משתמשים בו בדרך קבע. זה מבדיל אותנו שאין חשש שתוך כדי זה, בלי שימת לב, אנחנו ניקח וחלילה ונכשל באותה סעודה בבשר וחלב.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית "דרך חיים" ב'קול חי':
