"א' בניסן – ראש השנה של הכלל". בדיוק כפי שא' בתשרי הוא יום הדין של היחיד, כך ראש חודש ניסן הוא יום הדין של כלל ישראל.
אין הכוונה ליום דין של "דין וחשבון", אלא ליום של רחמים. זאת משום שעל כלל ישראל קיימת הבטחה נצחית להמשכיות ותחייה בכל עת, כפי שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו". לכן, ההתחדשות של תקופת ניסן היא ביסודה התחדשות של רחמים.
מסיבה זו, בא' בניסן (בו שומעים את פרשת שקלים) אנו נזכרים במצוות מחצית השקל. על ידי תרומת מחצית השקל מכל יחיד ויחיד, התחברנו מחדש לקומה אחת של "כלל ישראל".
עוד באתר:
שיא ההתחדשות הגיע בא' בניסן עם הקמת המשכן – בית חיינו. המשכן חיבר את כל ישראל כאיש אחד בלב אחד לאבינו שבשמים. כך, בכל שנה ושנה בתאריך זה, אנו מחדשים את הברית שבינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין מלכנו.
ועוד משהו: הזכות הגדולה ביותר שאדם יכול ליצור הוא שיוך עצמו לכלל. בין אם זה בקיום מצוות "בשם כל ישראל" ובין אם בעשיית חסד לטובת הציבור.
כאשר אדם משייך את עצמו אל הכלל, הוא זוכה להפוך לחלק בלתי נפרד מהבטחת הקיום, התחייה והתורה של האומה. כל מה שהובטח לכלל ישראל – הופך להיות מובטח גם לו באופן אישי.
נכתב על פי השפת אמת (פסח, תרמ"ג) וזה לשונו: "בניסן הוא התחדשות הכלל, ובתשרי התחדשות הפרט… דבניסן יצאו ממצרים והיו ללגיון של מלך."
