ח"כ מאיר פרוש נשא במליאת הכנסת נאום מקיף וחריף נגד רדיפת עולם התורה בארץ ישראל, התייחס ל"סלקציה" המבקש להתנות זכויות יהודיות בניגוד למהות חוק השבות, והזכיר כי התורה היא ה"קושאן" האמיתי והקדום ביותר על הארץ.
"אנחנו לא זקוקים לחוקים, או החלטות, או הסכמות כדי לעמוד על זכותנו להיות כאן בארץ ישראל וללמוד תורה. הזכות שלנו על הארץ הזו איננה "זכות אזרחית" שנוצרה ביום בהיר אחד בשנת תש"ח. היא לא פרי של משא ומתן ולא תוצאה של פשרה כזו או אחרת. הארץ הזו שייכת לעם היהודי. ההבטחה שניתנה בתורה לאברהם, ליצחק וליעקב היא ה"קושאן" האמיתי והיחיד על האדמה הזו".
"מי שחושב שלימוד התורה שלנו זקוק ל"הכשר" של ספר החוקים, פשוט טועה בכתובת. אנחנו פה בארץ כי זה הבית שלנו מכוח האבות, ואנחנו לומדים תורה כי זה הדבר העליון ביותר, המהות שלשמה "קירבנו המקום לעבודתו". התורה היא אוויר לנשימה, ואף אדם לא מבקש רשות או מחכה לחוק כדי לנשום. הזכות הזו איננה מותנית בחתימה של פקיד כזה או אחר. לא בחתימה של פקיד באוצר, לא בהחלטה של שופט או יועצת משפטית".
עוד באתר:
"היום מתפרסמת בעיתון 'המבשר' ידיעה אשר אותי, באופן אישי, מרגשת ממש. הידיעה מבשרת על איתור מקום קבורתו של הרה"ק רבי משה מגיד מישרים זצ"ל בהר הזיתים – הלא הוא הגאון רבי משה מגיד ריבלין, אבי משפחת ריבלין המעטירה בארץ ישראל, שגם אני נמנה עם צאצאיו".
"רבי משה מגיד, שנולד בשקלוב והיה מתלמידי הגר"א, נודע בכינויו "המגיד דורש ציון". הוא לא רק דרש על ציון, הוא חי את ציון. בשנת תר"א, לפני למעלה מ-180 שנה, הוא עזב את הכל ועלה לארץ ישראל. בדרכו הוא נפגש עם משה מונטיפיורי כדי לדון בדרכים לחיזוק היישוב היהודי, והגיע לירושלים יחד עם מרנא רבי שמואל סלנט זצ"ל כדי להקים כאן אוהלה של תורה".
"לפני כמעט 200 שנה, סב-סבי של סבי עלה לכאן לארץ ישראל. הוא עלה לפה כדי ללמוד תורה! הוא עלה לפה כי הוא ידע שזו הארץ שלנו מכוח ההבטחה לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב. וכפי שאמר מרן הגרי"צ דושינסקי בהופיעו בפני ועדה של האו"ם, שהוא עלה לארץ, מפני שחלק נכבד מהמצוות שכתובות בתורה, אפשר לקיימן רק בארץ ישראל".
"מי ששורשיו נטועים בעומק של 200 שנה מתחת לסלעי הר הזיתים, לא מפחד מאיומים מסנקציות של שנה או שנתיים או מעצרים של חודש או חודשיים. אנחנו פה כדי להישאר וללמוד תורה, בדיוק כמו שהיינו פה תמיד".
"סב-סבי, הרה"ק רבי משה מגיד זצ"ל, עלה לירושלים בשנת תר"א. הוא כיתת את רגליו בדרכים בדרכו לארץ ישראל, אסף כספים לביצור היישוב והקים כאן עולה של תורה – כמעט עשרים שנה לפני שבכלל נולד בנימין זאב הרצל וחלם להקים את ההסתדרות הציונית! הוא כבר בנה את ירושלים למעלה משלושים שנה לפני שחיים וייצמן נולד וחלם להיות נשיא המדינה, והרבה לפני שזאב ז'בוטינסקי נולד וחלם להקים את בית"ר".
"כשמנהיגי הציונות-החילונית עוד לא היו אפילו בגדר מחשבה, במשפחות החרדיות כבר חפרו את היסודות של היישוב היהודי בירושלים ובארץ ישראל. כשהתנועות השונות עוד לא חלמו על הקמת מדינה, סבא שלי כבר מסר נפש על לימוד התורה בין החומות. הוא לא חיכה להרצל, הוא לא חיכה לקונגרס הציוני, והוא בטח לא חיכה לבן גוריון ובן צבי. הוא עלה לפה כי הוא רצה לקיים את מצוות התורה בארץ ישראל, והוא חי פה כי זו הארץ של אבותיו".
"לא ייתכן שהקמת המדינה בתש"ח תשמש ככלי לרדיפת עולם התורה. הרי עצם הקמתה של המדינה היהודית – ולא מדינת ישראל – הייתה אך ורק מתוך הכרה בזכותו של העם היהודי על הקרקע הזו – זכות ששורשיה נטועים עמוק בתורה. כל הצדקה לקיומה של המדינה כאן, אל מול אומות העולם, היא אותה הבטחה אלוקית לאברהם, ליצחק וליעקב".
"בכדי להצדיק את קיומה כמדינה אשר מהווה "בית לאומי לעם היהודי" כפי שהוגדרה בהצהרת בלפור, חוקקה המדינה בשנותיה הראשונות את חוק השבות. חוק שיש בו אמנם חורים אחרים שאין זה הרגע לעסוק בהם, אבל מהותו של החוק היה ברור – כל יהודי זכאי לעלות ארצה, ולחיות בה".
"לא נכתבו שם תנאים, ולא נקבעו שם סייגים. לא כתוב בחוק השבות שיהודי זכאי לעלות לארץ רק אם הוא מבטיח לשרת בצבא, ולא כתוב שם שזכויותיו כאזרח פוקעות אם הוא בוחר להקדיש את חייו ללימוד תורה. באותן שנים, המדינה לא הייתה מעיזה לחוקק חוק כזה. למה? כי כולם הבינו שהזכות של יהודי על ארץ ישראל היא זכות קיומית, זכות שנובעת מעצם היותו יהודי, ולא "פרס" על שירות כזה או אחר".
"אבל היום מנסים להמציא פה סדר חדש. מנסים להעביר כאן בהחלטות שיפוטיות ומסמכים חסרי סמכות של יועמ"שים, סלקציה בין יהודים. יהודי שאינו לומד תורה – הוא מקבל את כל הזכויות, הוא "נאמן". אבל יהודי שלומד תורה? אותו מסמנים. עליו מבקשים להטיל סנקציות, אותו רוצים להוציא אל מחוץ לגדר".
"אל תתבלבלו – אם מישהו יעז לומר שאנחנו לא בני אדם עם זכויות, או ינסה להתחשבן איתנו ולסגור לנו את הגמרות – אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים. אם תנסו לגנוב מאיתנו את הזכות ללמוד תורה, דעו לכם שיש לנו סדרי עדיפויות משלנו. יש הרבה דברים אחרים שנסגור לפני שנצטרך לסגור את הגמרא. אנחנו לא נהסס לפנות לכל העולם, לזעוק נגד הרדיפה הזו".
"אני פונה אליכם, אותם אלו שגם בעיצומה של מלחמה מול איראן עוסקים ברדיפת לומדי התורה, מי בהסתה ציבורית, ומי בהחלטות משפטיות מנותקות, עצרו. אתם מנהלים קרב נגד עצמכם. אתם מנסים לכרות את הענף עליו כולנו יושבים".
"אל תטעו בנחישות שלנו. מי שחושב שסנקציות או מעצרים יכניעו את מי שמסר נפש במשך דורות על לימוד תורה – פשוט לא למד היסטוריה. אנחנו לא נשברים. אנחנו רק מתחזקים מול הרדיפה. אני קורא לכם מכאן: אל תהיו אלו שייזכרו בהיסטוריה כמי שניסו לסגור את הגמרות בארץ ישראל. עצרו את הרדיפה. תנו לנו לחיות כיהודים בארצנו. אל תבחנו את הנחישות שלנו, כי התורה היא נצחית, ואתם – אתם רק עוברים ושבים בתוך הנצח הזה".
