פרשת קדושים נפתחת בציווי "קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוקיכם", ומכילה בתוכה את רוב גופי התורה. הרב ברוך רוזנבלום מסביר בשיעורו כי בניגוד לשאר התורה, פרשה זו נאמרה ב"הקהל" – במעמד כל עם ישראל, אנשים נשים וטף. הסיבה לכך נעוצה בחשיבותן המכרעת של המצוות שבין אדם לחברו הממלאות את הפרשה. לפי המבי"ט, בלוחות הברית נכתבו מצוות אלו באותיות גדולות יותר כדי להבליט את חביבותן לפני המקום, לעיתים אף יותר ממצוות שבין אדם למקום
אחת המצוות המרכזיות בפרשה היא "בצדק תשפוט עמיתך", שחז"ל פירשו כחובה לדון כל אדם לכף זכות. הרב רוזנבלום מדגיש כי לימוד זכות אינו רק "מידה טובה", אלא מצווה דאורייתא המהווה תריס בפני לשון הרע. כשאדם מתרגל לראות את הטוב בזולת ולמצוא הסבר חיובי למעשיו, הוא ממילא לא יבוא לידי רכילות. הסמיכות בפרשה בין "בצדק תשפוט עמיתך" לבין "לא תלך רכיל בעמך" מלמדת כי מי שדן לכף זכות, ניצל מחטא הלשון.
כדוגמה מופלאה למידה זו, מביא הרב את הסיפור המפורסם על הפועל מהגליל (שלפי המדרש היה רבי עקיבא בצעירותו) שעבד אצל בעל בית בדרום. בסיום שלוש שנות עבודה, סירב בעל הבית לשלם לו בתואנות שונות: "אין לי כסף, אין לי בהמות, אין לי פירות". הפועל לא כעס ולא מחה, אלא חזר לביתו בידיים ריקות בערב יום כיפור. כשנפגשו לאחר החג, התברר כי הפועל דן את מעבידו לחמש כפות זכות קיצוניות, כולל המחשבה שבעל הבית הקדיש את כל נכסיו לשמיים כדי שבנו ילמד תורה.
עוד באתר:
הרב רוזנבלום חותם את השיעור במסר אקטואלי לימי ספירת העומר. הוא מסביר כי תלמידי רבי עקיבא מתו מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, דבר שנבע מהיעדר לימוד זכות מספיק. המסקנה היא שמי שמסוגל להכריע את חברו לכף זכות, זוכה שהשמיים ידונו אותו באותה המידה. לימוד הזכות הוא הדרך הבטוחה להביא לשלום, לאחווה ולגילוי אליהו הנביא, שיבשר על הגאולה הקרובה במהרה בימינו.
