הבוקר (חמישי) נפתח בבית המשפט העליון אחד הדיונים הרגישים והדרמטיים בתולדות המדינה, כאשר על הכף עומדת הדרישה לחייב את הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לטבח השבעה באוקטובר. הדיון נערך תחת אבטחה כבדה ובהרכב מורחב של שבעה שופטים בראשות נעם סולברג, בעוד שבאופן חריג נאסרה כניסת הקהל והמשפחות השכולות לאולם. החלטה זו עוררה זעם רב בקרב המשפחות, שהשונו את ה"סטריליות" השיפוטית להכלה שהפגינו ועדות הכנסת לאורך השנתיים האחרונות, שם הוקצה למשפחות מרחב ייעודי למנוחה והתאספות מתוך הבנה שהקשבה לכאב היא חובה דמוקרטית.
במהלך הדיון הציבו השופטים סימני שאלה נוקבים בפני נציגי הממשלה. השופט סולברג דרש מהממשלה לעמוד מאחורי הצהרותיה הקודמות וקבע כי "הגיע הזמן לפרוע את השטר", תוך שהוא תוהה מהי החלופה המוצעת. השופט עופר גרוסקופף העמיק את הביקורת בהעלותו את "זכות הציבור לדעת", וטען כי הימנעות מחקירה מונעת מהבוחר מידע חיוני לגיבוש עמדה פוליטית. השופט חאלד כבוב הוסיף כי "הקמת הוועדה הלאומית היא עקב לחץ העתירות ומאז הממשלה גוררת רגליים", וכי המידע חייב להיות מונח בפני הציבור בבואו לבחירות.
עוד בנושא:
עוד באתר:
גרוסקופף בדיון: "האם הממשלה לא חוקרת רק כי נוח לה?"
משפחות שכולות ניסו לפרוץ לאולם, השופטים פונו
מנגד, עו"ד ראבלו המייצג את הממשלה, הציג קו הגנה תקיף המבוסס על עקרון הפרדת הרשויות, בטענה שלבג"ץ אין סמכות חוקית לכפות מהלך כזה. לשיטתו, דרישה כזו היא פגיעה אנושה ביסודות המשטר ובית המשפט אינו יכול להציב עצמו בנעלי הממשלה. נציג הממשלה הדגיש כי הדרגים המדיניים והצבאיים נמצאים בעיצומה של "מלחמת קיום" וצריכים להתרכז בלחימה ולא בהתייעצויות עם עורכי דין, אם כי חשף במפתיע כי מתנהלים מגעים במעורבות חברי כנסת מהאופוזיציה לגיבוש מתווה חקירה מוסכם.
הדיון הופסק זמנית לאחר שאב שכול התפרץ בזעקה כי "המחבלים רצחו את הבנים בחסות בית המשפט". משפחות נוספות ניסו לפרוץ לאולם, דבר שהוביל לפינוי השופטים מהאולם תחת אבטחה. מחוץ לכתלים התעמתו מילולית משפחות התומכות בוועדה הממלכתית עם אלו המצדדים בוועדה לאומית. השופטת יעל וילנר תהתה על השינוי הדרמטי בעמדת המדינה, בעוד השופט יצחק עמית פסל את עצמו מהדיון בשל חשש לניגוד עניינים, שכן במודל הממלכתי נשיא העליון הוא הקובע בלעדית את זהות החוקרים.
בלב המחלוקת עומדים שני מודלים: ועדת חקירה ממלכתית במינוי הרשות השופטת, מול ועדת חקירה לאומית המבוססת על איזון פוליטי בין הקואליציה לאופוזיציה. הממשלה הביעה חוסר אמון במודל הממלכתי מחשש להטיה פוליטית ו"עריפת ראשים", בעוד העותרים והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה מתעקשים על עצמאות מוחלטת. בג"ץ כבר הוציא צו על תנאי המעביר את נטל ההוכחה לממשלה, ובכך נסללה הדרך להכרעה היסטורית שתקבע האם הרשות השופטת תכפה מנגנון חקירה בניגוד מוחלט לעמדת הדרג המדיני.
