הסוד של רבי אהרן מקרלין: למה הוא באמת אכל תפוח

מהרצון אל הקודש: להפוך את היצר לשליחות

פרשת קדושים: מה ההבדל בין טהרה לקדושה?

מסופר על רבי אהרון מקרלין שאמר פעם למישהו: "אני לא אוכל את התפוח כי יש לי רצון לאכול תפוח, אלא שמתעורר בי הרצון לברך את ה' יתברך 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ', ואז אני מחפש על מה לברך; לכן אני אוכל את התפוח".

אנחנו רואים שהקדושה אינה רק הימנעות מרע, אלא הפיכת הרצון עצמו למשהו אלוקי.

המאבק על הכלים: כשהאור הגדול פוגש את המציאות

הרצונות שלנו מאתגרים אותנו בשתי צמתיים עיקריים: רצון רוחני גדול שלא מתממש ורצון רוחני שמתנגש בגשמיות:

כאשר מתעורר באדם כוח רצון גדול לעשות מעשה גדול, אך קשה מאוד להוריד את הרצון אל עולם המעשה, ואז נחלש האדם ולבו נשבר בקרבו.

האדם לא יודע את נפשו איך הוא לא הצליח לצמצם את האור הגדול בכלי המעשה הקטנים.

כוחה של אהבה: המנוע שמנווט את הרצון

כיצד יודעים איך לנווט את הרצון?

ברצון יכולות גדולות: הרצון מעורר את היכולת, אבל מה שמעורר את הרצון הוא האהבה. לכן בתפילה מוזכר תמיד הרצון יחד עם האהבה:

"ושבת קודשו באהבה ורצון הנחילנו", "ושבת קודשך באהבה ורצון הנחילנו", "ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון".

יתירה מכך: אם הקדוש ברוך הוא לא רצה שמשהו ייעשה, הרי שהרצון שלך אמור להשתנות לרצון השם. נמצא שהרצון שאינו מתנגש באכזבה הוא רצון שמסתנכרן עם האמונה.

הגנה מול שינוי: בין טהרה פסיבית לקדושה יוצרת

זהו ההבדל בין טהרה כמשהו פסיבי לקדושה אקטיבית: טהרה מסמלת ידיים טהורות שאינן נוגעות בטומאה, אבל הן לא מעידות על הרצון הפנימי של האדם. ייתכן וברגע אחד האדם לא יתגבר ויגע בטומאה ובחומריות העולם הזה.

לעומת זאת איש קדוש מבער על ידי הקדושה שלו כל חומריות וטומאה.

כאן טמון ההבדל המהותי: הטהרה היא כלי הגנתי, בעוד הקדושה היא כוח משנה מציאות.

אש הקדושה: לאדות את החומריות

ניתן להבין זאת דרך היחס שבין האש למים:
בדיוק כמו שהמים יכולים לכבות את האש אם המים נשפכים על האש ברגע אחד, אבל אם המים נמצאים ליד האש למשך זמן ארוך – האש מאדה את המים אט אט.

כך הקדוש ברוך הוא רוצה שאש הקדושה תבער בנו, תאדה ותבער את כל היצרים והרצונות החומריים, וכך הרצון שלנו יהפוך לרצון ה' בלבד.

זהו הביאור בפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני" – שהרצון שלנו יהיה קדוש כפי רצון קדושת ה'.

שמידת האהבה תגרום ליראת רוממות כזאת, שהופכת את הרצון שלנו לרצון ה'.

נכתב על פי ה"שם משמואל" לפרשת קדושים.