הם חשבו שהם מציירים ציור. ואז התחילו להיחשף החיים שלהם
“מותר לפעמים לחזור לגן הילדים…” ככה פתחתי השבוע את התוכנית “בית נאמן” ב'קול חי'.
אבל כמה דקות אחר כך, זה כבר ממש לא הרגיש כמו גן ילדים.
זה הרגיש כמו חדר טיפולים ענק, שנפתח באמצע הלילה.
ביקשתי מהמאזינים להביא דף ועט.
זה הכל.
לא מבחן. לא אומנות. לא צריך לדעת לצייר.
רק דף. עט. והסכמה אחת קטנה, לפגוש את עצמך.
“תתחילו לצייר את החיים שלכם,” אמרתי להם בשידור.
גם אתכם הקוראים אני מזמין לעשות את התרגיל הזה, בסיום תשלחו לי את הציור ואשלח לכם תובנות על החיים שלכם.
ואלו היו הוראות הציור:
“גבר תציירו משולש.
אישה זה עיגול.
אדם שנפטר – מקווקו.
ויצוג מסויים – מרובע
ופשוט תתחילו לצייר את כל מי שחי בתוככם.”
עוד באתר:
בהתחלה זה נשמע כמעט ילדותי.
אבל אז… התחילו להגיע הטלפונים.
“פתאום קלטתי שאני מצייר אנשים שכבר לא בחיים שלי”
מאזין אחד עלה לשידור. קול שקט. מהוסס.
הוא התחיל לצייר את עצמו. אחר כך את אשתו. אחר כך את אבא שלו. את אמא שלו.
ופתאום הוא עצר.
“אני שם לב,” הוא אמר לי, “שאת אבא שלי ציירתי הרבה יותר קרוב אליי מאשר את אמא שלי.”
הוא אפילו לא התכוון לזה.
אף אחד לא אמר לו איפה למקם כל דמות.
אבל היד… כבר ידעה.
וזה מה שמטלטל בתרגיל הזה.
לפעמים אנחנו מציירים את החיים שלנו עוד לפני שאנחנו מצליחים להסביר אותם.
אנשים לא ציירו ציורים.
הם ציירו את הכאב שלהם
לאט לאט, הקווים על הדף התחילו להפוך לסיפורי חיים.
אחד המאזינים גילה שהוא הרחיק לקצה הדף דווקא את האדם שהכי מפעיל אותו רגשית.
מאזין אחר צייר את אשתו גדולה ממנו. גבוה מעליו.
כששאלתי אותו מה זה אומר מבחינתו, הוא שתק רגע ארוך.
ואז אמר משפט שלא יצא לי מהראש: “אני חושב שבזכותה מגיע אליי כל השפע.”
והייתה מאזינה אחת… שפשוט שברה לי את הלב.
היא סיפרה שאבא שלה עיוור. גר אצלה בבית, “אנחנו לא תמיד מסתדרים,” היא אמרה. “יש בינינו הרבה קושי.”
אבל אז היא הסתכלה על הציור שלה ופתאום קלטה שבאופן טבעי היא משכה אליו את הקו הכי חזק בדף.
“אם אנחנו לא רבים,” היא לחשה, “הוא הבן אדם שהכי נעים לי לדבר איתו בעולם.”
ש רגעים כאלה ברדיו, שבהם אנשים לא רק מדברים. הם פוגשים את הלב שלהם.
למה בכלל אנשים הדליקו רדיו ב־11 בלילה?
באיזשהו שלב בתוכנית עצרתי ושאלתי את המאזינים שאלה פשוטה:
“למה בכלל הדלקתם עכשיו את הרדיו?”
למה בן אדם יושב עכשיו באמצע הלילה ומקשיב לתוכנית על רגשות, זוגיות ונפש?
ואני חושב שהתשובה היא, שיש הרבה אנשים שמתפקדים מבחוץ אבל מבפנים משהו כבר עייף.
יש אנשים שמוקפים במשפחה אבל מרגישים לבד.
יש אנשים שכל דבר קטן מפעיל אותם, והם כבר לא מבינים למה.
יש זוגות שחיים יחד אבל כבר מזמן הפסיקו לנשום אחד ליד השני.
ויש אנשים, שמספיק שמישהו מסוים שולח להם הודעה וכל הגוף שלהם משתנה והם אפילו לא יודעים להסביר למה.
“הציור לא משקר”
זה אולי הדבר הכי חזק שקרה בתוכנית.
אנשים התחילו להבין שהציור שלהם מגלה עליהם דברים, שהם בעצמם עוד לא הצליחו להגיד בקול.
מי תופס אצלם מקום עצום. מי מוקטן. מי רחוק. מי מפחיד. מי עוגן. ומי עדיין חי בתוכם גם אם הוא כבר מזמן לא חלק מהחיים שלהם.
ופתאום, דרך עיגולים ומשולשים, בן אדם מתחיל להבין למה הוא מגיב כמו שהוא מגיב.
למה הוא בורח. למה הוא נפגע. למה הוא נסגר. ולמה יש כאבים שהוא עדיין סוחב שנים.
ועכשיו אני מזמין גם אתכם,
כן. גם אתכם קוראי אתר 'אמס' היקרים.
קחו דף. קחו עט. ותתחילו לצייר את החיים שלכם.
לא יפה. לא מושלם. פשוט אמיתי.
גבר – משולש.
אישה – עיגול.
אדם שנפטר – מקווקו.
יצוג מסויים – מרובע
אח"כ תמשכו סימנים באופן הזה-
– מישהו שנעים לכם אתו תמשכו אליו קו.
– ואם זה מישהו שמאותגר לכם מולו תמשכו קו מקוקו.
אחרי שתסיימו, תשלחו לי את הציור.
אני מבטיח בלי נדר לעבור בעצמי על הציורים, ולשלוח לכם תובנות מרתקות על החיים שלכם.
שלחו את התמונה-
📩 וואטסאפ: 0532900200
📩 מייל: [email protected]
יכול להיות, שדווקא דרך ציור אחד פשוט תתחילו להבין את עצמכם אחרת.
האזינו לתוכנית המלאה:
