דיווח נרחב של סוכנות הידיעות 'רויטרס' מציג טלטלה עמוקה במבנה השלטון האיראני בעקבות אירועי המלחמה. לפי הדיווח, חיסולו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי ביומה הראשון של המערכה, והעלאת בנו, מוג'תבא ח'אמנאי, לכס ההנהגה כשהוא פצוע, יצרו סדר פוליטי חדש בטהראן. הכוח המכריע עבר באופן כמעט מוחלט לידי מפקדי משמרות המהפכה, בעוד המנהיג החדש נתפס כדמות המעניקה לגיטימציה בלבד להחלטות המתקבלות מעל ראשו. "תפקידו הוא בעיקר להעניק לגיטימציה להחלטות שמתקבלות בידי הגנרלים שלו, ולא להורות עליהן בעצמו", העידו גורמים המעורים בדיונים הפנימיים.
המלחמה האיצה את ריכוז הכוח במעגל קיצוני ומצומצם, המורכב מאנשי המועצה העליונה לביטחון לאומי, לשכת המנהיג ומשמרות המהפכה. גורמים פקיסטניים המתווכים בשיחות בין איראן לארה"ב מתארים מבנה פיקודי מסורבל ואיטי באופן חריג. “האיראנים איטיים מאוד בתגובתם. נראה שאין מבנה פיקודי אחד שמקבל החלטות. לעיתים לוקח להם יומיים עד שלושה להשיב”, נמסר מהממשל בפקיסטן. בתוך הכאוס הזה, סומן מפקד משמרות המהפכה, אחמד וחידי, כדמות המפתח המנהלת את המגעים המדיניים והצבאיים בשטח, כולל בליל הכרזת הפסקת האש.
מצבו של מוג'תבא ח'אמנאי עצמו נותר אפוף מסתורין וחשאיות. לפי מקורות המקורבים למעגלו הפנימי, המנהיג נפצע קשה ברגליו במתקפת הפתיחה ונותר מצולק. בשל אילוצי ביטחון חמורים, הוא אינו מופיע בפומבי ומתקשר עם העולם החיצון באמצעות עוזריו או בקישורי שמע מוגבלים. המציאות החדשה מציבה אותו כ"דמות של הסכמה" ולא כ"דמות של פיקוד", אדם שמאשר קונצנזוס מוסדי שמתגבש בין הגנרלים, מבלי שתהיה לו היכולת לכפות את סמכותו האישית כפי שעשה אביו במשך עשורים.
עוד באתר:
התחזקות משמרות המהפכה מסמנת שינוי אסטרטגי מסוכן עבור האזור. המשמרות הצליחו להדיר את הגורמים הפרגמטיים במדינה ותמכו במוג'תבא כשומר אמין של האג'נדה הקשוחה שלהם. אנליסטים מעריכים כי המשמעות של השתלטות הגנרלים על מוקדי קבלת ההחלטות היא אימוץ מדיניות חוץ תוקפנית הרבה יותר והידוק משמעותי של הדיכוי הפנימי בתוך איראן. המנהיג העליון החדש חב את עלייתו לצבא הצללים של המהפכה, וכעת נראה שהוא הפך לשבוי בידיהם, בעוד המדינה מתנהלת תחת הנהגת מלחמה מאוחדת וקיצונית.
מהדיווח עולה כי איראן של שנת 2026 היא מדינה שבה המנהיג העליון הוא דמות סמלית פצועה, וההחלטות הגורליות מתקבלות בחדרי הדיונים של המועצה העליונה לביטחון לאומי. היעדר גורם אחד סמכותי ומכריע יוצר חוסר יציבות פנימי ואיטיות בתגובות הבינלאומיות, אך מנגד – המעגל השולט כיום בטהראן הוא הקיצוני ביותר שידעה המדינה מאז המהפכה. העולם עוקב בדריכות אחר הישרדותו של מוג'תבא, אך ברור לכל כי הכוח האמיתי כבר אינו נמצא בידיו, אלא בדרגות הגנרלים של משמרות המהפכה המנהלים את האסטרטגיה הצבאית והפוליטית של הרפובליקה האסלאמית.
