הצהרתו של אביגדור ליברמן לפני כשבוע, לפיה הוא יהיה ראש הממשלה הבא, נתקלה בתגובות מעורבות – החל במשיכת כתף ועד לביטול מוחלט. אולם, ניתוח פוליטי קר של הפרשן הבכיר עמית סגל מראה כי ייתכן ומדובר בתוכנית פעולה ממשית ולא רק בהצהרת בחירות.
המתמטיקה של גוש השינוי: אינפלציה של מנהיגים
הבעיה המרכזית באופוזיציה הנוכחית היא היעדר היררכיה. בניגוד לגוש נתניהו, שבו המנהיג ברור, באופוזיציה ניצבת רשימה ארוכה של טוענים לכתר:
- נפתלי בנט: רשימת "ביחד" המשותפת לו וללפיד אינה מפלגה אחת אלא שתי סיעות. לפי הסקרים, בנט עשוי להביא בין 14 ל-15 חברי כנסת במקרה הטוב, אך רק 8-9 במקרה הפחות אופטימי.
- המאבק על ההנהגה: לפיד, איזנקוט, בנט וגנץ צפויים לדרוש כולם את ראשות הממשלה או תפקידים בכירים ביותר.
ליברמן כ"לשון מאזניים" מודל 2026
עוד באתר:
ליברמן נמצא כיום בפוזיציה שונה מזו של בנט ב-2021. בעוד בנט תמרן בין הגושים, ליברמן ממוצב כיום כשותף טבעי לגוש האופוזיציה בלבד, כאשר ההסתה שלו נגד נתניהו והחרדים חריפה מאי פעם.
על פי מקורביו, ליברמן גיבש עמדה נחרצת בנוגע לשני נושאים:
- ממשלת השינוי: הוא לא יחזור לקואליציה הנשענת על רע"מ ועל תמיכת מנסור עבאס, לאחר הניסיון הקשה בממשלת השינוי הקודמת.
- האפשרות היחידה: במידה ולא יהיו 61 מנדטים לאופוזיציה הציונית וללא 61 לגוש נתניהו, ליברמן עשוי להציב אולטימטום.
התרחיש: ראשות הממשלה או כלום
ההימור המחושב שמציג עמית סגל גורס כי ביום שאחרי הבחירות, אם בנט וגולן ידרשו את תיקי האוצר והביטחון, ליברמן עשוי להודיע כי הוא דורש את ראשות הממשלה לעצמו – ולא, ישקול אפשרויות אחרות. למרות שיהיו מי שיטענו כי לא מוסרי להנהיג מדינה עם מספר מנדטים חד-ספרתי, בנט כבר הוכיח שהדבר אפשרי.
האם הסיכוי למהלך כזה באמת גבוה? כנראה שלא במיוחד. אך כפי שמסכם סגל, אל מול האחוז הבודד ב"פולימרקט", מדובר בהזדמנות מעניינת להימור פוליטי מחושב שעשוי לשנות את פני המדינה ב-2026.
