בעוד שיום פטירתו של משה רבנו (ז' באדר) נחשב ליום תענית וצער בשולחן ערוך, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) הפך ליום השמח ביותר בלוח השנה היהודי. איך ייתכן שתלמידו של משה רבנו, "ניצוץ" מנשמתו, זוכה ליום שמאחד את כל עם ישראל בריקודים ובשמחה שאין לה אח ורע?
1. הקשר המסתורי למשה רבנו: הגימטריה חושפת הכל
הקשר בין רשב"י למשה רבנו אינו רק רעיוני, אלא טמון בשם היום עצמו. בעוד שבשאר ימי ספירת העומר נהוג (לפי המקובלים) לספור "לָעומר", בל"ג בעומר כולם אומרים "ל"ג בָּעומר".
-
הסוד: המילים "לג בעומר" (בלי ו') עולות בגימטריה 345 – בדיוק כמו השם משה.
-
עוד באתר:
משה רבנו הוריד את התורה הנגלית, ורשב"י המשיך אותו ופתח את השערים לתורת הנסתר. שניהם מכונים בתואר "אלוקי" ושניהם עלו למרום כדי להביא אור לעולם.
2. הפטנט של רשב"י ליום הדין: "שניים שעשו – פטורים"
הרב אשכנזי מביא הברקה גאונית המסבירה את השמחה: רשב"י פסק בהלכות שבת ששני אנשים שביצעו מלאכה אחת יחד – פטורים.
המשמעות הרוחנית: ביום הדין, כשישאלו אדם על חטאיו, הוא יכול לטעון לפי רשב"י: "לא חטאתי לבד, הגוף והנפש עשו זאת יחד". הגוף לא יכול לחטוא בלי הנפש, והנפש לא רוצה לחטוא בלי פיתוי הגוף. כן, בל"ג בעומר, היום שבו רשב"י הוא "בעל הבית" בשמיים, אנחנו חוגגים את הזיכוי והרחמים שהוא משפיע עלינו בזכות תורתו.
3. המהפכה: מה"מה" אל ה"מי"
ההבדל המהותי בין תורת משה לתורת רשב"י מסביר את המעבר מעצב לשמחה:
-
תורת משה (הנגלה): מתמקדת ב"מה" – מה על האדם לעשות בעולם הזה. לכן פטירה היא אובדן וצער על הגוף שחדל מלפעול.
-
תורת רשב"י (הנסתר): מתמקדת ב"מי" – בפנימיות, בנשמה ובמהות האלוקית. עבור רשב"י, המוות אינו סוף אלא "הילולה" – רגע השיא שבו הנשמה משתחררת מכבלי הגוף ומתאחדת עם מקורה.
-
רשב"י לימד אותנו להסתכל על ה"אני" הפנימי, זה שלא ניתן למדידה במעבדה, החלק שחווה, מרגיש וכואב – הנשמה שהיא "חלק אלוק ממעל".
4. רשב"י בימינו: כשמירון נסגרת, רשב"י נכנס הביתה
בשנים האחרונות, בשל אסונות, קורונה ומלחמה, הגישה הפיזית למירון הוגבלה. הרב אשכנזי מציע זווית ראייה מעוררת השראה: רשב"י לא מתרחק מאיתנו, הוא פשוט רוצה שנכניס אותו אלינו הביתה. השמחה של ל"ג בעומר היא לא רק במירון, אלא ביכולת של כל יהודי להתחבר לפנימיות התורה, ללמוד חסידות ולמצוא משמעות ותשוקה בעבודת השם – דווקא בדור של חיפוש עצמי וזהות.
לסיכום: ל"ג בעומר הוא היום שבו אנחנו עוצמים עיניים לעולם החומרי ופותחים אותן לנצחיות של הנשמה. כפי שרשב"י הבטיח: בזכות ספר הזוהר, יצאו בני ישראל מהגלות ברחמים.
