לקראת ל"ג בעומר הקדיש הרב ברוך רוזנבלום את שיעורו לדמותו של רבי שמעון בר יוחאי ולמשמעותו ההלכתית והרוחנית של היום. בראשית דבריו הזכיר את מאמר חז"ל במסכת סוכה, שבו אמר רבי שמעון בר יוחאי: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין". לדברי הרב, מדובר בביטוי חריג שלא מצינו כמעט אצל חכמים אחרים, והוא מלמד על מדרגתו המיוחדת של רשב"י ועל כוח ייסוריו במערה.
בהמשך עסק הרב במנהגי האבלות שבימי ספירת העומר, שמקורם במותם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא "משום שלא נהגו כבוד זה בזה". הוא הסביר כי לפי הרמ"א, ביום ל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולכן נוהגים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון. עם זאת, הזכיר כי לדעת מרן הבית יוסף, עיקר ההיתר הוא דווקא ביום ל"ד בעומר, וכי יש קהילות הנוהגות את ימי האבלות מראש חודש אייר ועד שלושת ימי הגבלה.
אחת השאלות המרכזיות שהעלה הרב היא שאלתו של ה"פרי חדש": אם כל תלמידי רבי עקיבא מתו, מהי השמחה בכך שפסקו מלמות? "אם לא נשאר אף אחד — על מה השמחה?", ניסח הרב את התמיהה.
עוד באתר:
לדבריו, אחת התשובות העמוקות היא שביום זה רבי עקיבא לא נשבר. לאחר שאיבד את כל תלמידיו, היה יכול להיכנס לייאוש מוחלט; במקום זאת, ירד לדרום והעמיד חמישה תלמידים חדשים — רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי וחבריהם — ומהם נבנתה התורה מחדש בארץ ישראל. "השמחה אינה רק על מה שפסק", אמר הרב, "אלא על מה שהתחיל מחדש".
הרב הביא גם ביאור נוסף בשם רבי מנחם עזריה מפאנו, שלפיו אף רבי עקיבא עצמו היה בכלל הגזירה, וניצל בזכות מעשה קודם שבו דן את מעסיקו לכף זכות. ברכתו של אותו מעסיק — "כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות" — עמדה לו בשעת הדין.
בחלקו האחרון של השיעור עסק הרב בשמחת ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. לדבריו, שלא כמו בפטירת משה רבנו שבה נשתכחו הלכות מישראל, ביום פטירת רשב"י אירע ההפך: הוא גילה לתלמידיו סודות תורה שלא גילה כל ימיו. משום כך, ל"ג בעומר אינו רק יום זיכרון לפטירת צדיק, אלא יום של גילוי תורה.
הרב סיכם כי ל"ג בעומר מלמד שני יסודות: כבוד בין תלמידי חכמים, והיכולת לקום מחדש גם אחרי חורבן נורא. מתוך מות תלמידי רבי עקיבא צמחה הנהגה חדשה; ומתוך הסתלקות רשב"י — נתגלה אור פנימיות התורה.
