בתוכנית 'מבט לחיים' עם הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון, עלתה שאלה יסודית: האם יראת שמיים סותרת שמחה בעבודת השם? מאזין תהה: אם אדם מפחד – כיצד יוכל להיות שמח? הרב הגדיר זאת מיד: "שאלה מרתקת", וענה תשובה עמוקה מתוך מקורות החסידות.
הרב הביא יסוד מתוך ספר התניא וכתבי השפת אמת: יש שני סוגי יראה. הסוג הראשון – פחד מעונש, מייסורים או מגיהנום. יראה זו, לדבריו, עלולה ליצור מתח: "זה יוצר בי רגשות של פחד וחרדה, ואז באמת יכולה להיות סתירה לשמחה", זו יראה חיצונית שמבוססת על פחד.
מנגד, הציג הרב יראה מסוג אחר לגמרי – יראה הנובעת מאהבה. הוא המחיש זאת דרך משל זוגי: אדם שאינו פוגע בקשר לא בגלל פחד מאשתו, אלא מפני שהקשר יקר לו. "אני לא רוצה להרוס קשר כל כך מתוק", תיאר הרב. יראה זו אינה מדכאת, אלא שומרת על עומק הקשר.
עוד באתר:
בהקבלה לעבודת השם, כאשר הקשר עם הקב"ה חי ואמיתי, האדם 'ירא' לא לפגוע בו. הרב הדגיש: "לא רק שאין סתירה – זה בא יחד עם שמחה ואהבה". ככל שהאהבה עמוקה יותר, כך מתעצמת היראה לשמור על הקשר.
לסיום הרחיב הרב על שינוי תפיסה רחב יותר: מעבר מ"טראומה גלותית" של פחד ואשמה, לתודעה של אהבה וחביבות. הוא ציטט רעיון מהזוהר: "הכל תלוי בחביבות", והסביר שהדור שלנו צריך לבנות קשר בריא עם השם – קשר שמבוסס על אהבה, שמחה ותחושת ערך. כך, היראה אינה מכבה את השמחה – אלא מעמיקה אותה.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'מבט לחיים' ב'קול חי':
