"ברגע שהיהודים מוכנים": סוד התאריך של שבועות

1.

יש בדיחה ישנה שמספרים על הנטייה היהודית לא לדייק בזמנים:

בעיירה אחת הודיעו על אסיפה ציבורית שנקבעה ליום מסוים. כששאל אחד התושבים באיזו שעה היא אמורה להתחיל, השיבו לו: "בשעה שהיהודים יהיו מוכנים."

2.

לכל חג וחג ממועדי ישראל יש זמן קבוע, תאריך מסוים בלוח השנה. בפרשת אמור התורה מונה את המועדים ומציינת את זמנו של כל אחד מהם. כך לגבי חג הפסח: "בארבעה עשר לחודשׁ הראשון בין הערביים פסח לה'. ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'." וכן לגבי חג הסוכות: "בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה, חג הסוכות שבעת ימים לה'." כך ראש השנה: "בחודש השביעי באחד לחודש, יהיה לכם שבתון, זכרון תרועה." וכן יום הכיפורים: "אך בעשור לחודש השביעי הזה, יום הכיפורים הוא."

אך בתוך רשימת המועדים יש חג אחד חריג: חג השבועות. לחג השבועות אין כביכול תאריך משל עצמו אלא הוא "נגרר" אחרי חג הפסח: "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום." ורק לאחר מכן מגיע חג השבועות.

וכאן נשאלת השאלה: מדוע התורה אינה כותבת בפשטות: "בחודש השלישי בשביעי לחודש, חג השבועות לה' "? מה מיוחד דווקא בחג הזה, שהתורה לא מציינת לו זמן קבוע משלו, והוא תלוי כולו בספירה שמתחילה בפסח?

3.

עם ישראל יצא ממצרים והפך לעם, אבל עדיין היה חסר בו דבר יסודי. לפני מתן תורה הייתה מציאות של קהילת אנשים, אבל לא היה התוכן שמחיה את העם מבפנים. כי עם ישראל בלי תורה הם כדג ללא מים, כגוף ללא נשמה. ממילא, באופן טבעי, תיכף כשיצאו ממצרים, היו אמורים לקבל את התורה. אולם היה כאן, כביכול, עיכוב. לא מהותי אלא הכרחי. איך אפשר לקבל תורה, כשהם עדיין בתוך מ״ט שערי טומאה? קבלת התורה איננה רק נתינה מלמעלה. היא דורשת גם כלי מלמטה. היא דורשת מוכנות.

לכן היה צורך בתהליך: להיטהר ממ"ט שערי טומאה, יום אחרי יום, מדרגה אחרי מדרגה. לספור ארבעים ותשעה ימים – לא רק כספירה טכנית אלא כבניין פנימי של הפרט והכלל, ורק ביום החמישים, כאשר בני ישראל הגיעו למדרגה של טהרה – רק אז קיבלו את התורה.

מכאן מתברר החידוש הגדול: התאריך של חג השבועות איננו תאריך מצד עצמו. הוא לא נקבע לפי יום מסוים בחודש אלא לפי מצב מסוים של האדם. ברגע שהיהודים מוכנים – זהו התאריך.

 

לכן התורה לא כותבת: "בחודש השלישי ביום כך וכך". כי אין משהו מיוחד בשביעי לחודש השלישי, מעבר לעובדה שהוא חמישים יום ממחרת השבת.

חג שמח ושבת שלום!