בתוכנית 'ברוך שאמר', נשאל הרב ברוך שרגא על אדם שרכש כלים מתוצרת חוץ לארץ, באזור שבו רוב בתי החרושת נמצאים בבעלות גויים אך קיימים גם מפעלים בבעלות יהודית: האם יש להטביל את הכלים בברכה, או שמא חל כאן הכלל הידוע "ספק ברכות להקל".
הרב השיב כי אמנם בדרך כלל כאשר יש ספק בברכות נוקטים להקל, אך יש להבחין בין סוגי הספקות. כאשר מדובר במחלוקת הפוסקים, אפילו אם הרוב אומרים לברך ומיעוט פוטרים, "אומרים ספק ברכות להקל", משום שברכה לבטלה היא איסור חמור מאוד מהתורה: "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא", והרמב"ם סובר שאיסור ברכה לבטלה הוא מדאורייתא.
אולם במקרה הנ"ל, אין מדובר במחלוקת הפוסקים אלא בספק במציאות: "האם זה בית חרושת של יהודים או של גויים?". כאשר הספק הוא במציאות ולא בעצם הדין, הולכים אחר הרוב.
עוד באתר:
דוגמה לדבר, פדיון הבן. אדם שנמצא במדינת הים ונודע לו שנולד לו בן בכור – חייב לפדותו לאחר שלושים יום ואף לברך על הפדיון, למרות שאין בידו מידע אם התינוק עדיין חי. "רוב התינוקות בעולם אינם נפלים", ולכן הולכים אחר הרוב. הרב ציטט את העיקרון: "פה הספק לא בברכה אלא ספק במציאות", ובמקרה כזה אין חוששים לברכה לבטלה. דוגמה נוספת, ערים המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, קוראים את המגילה גם בי"ד וגם בט"ו, אך מברכים רק בי"ד כמו רוב העולם. לכן, גם בספק ברכות הולכים אחר הרוב כאשר הספק מציאותי.
לסיכום: הרב פסק כי יש לטבול את הכלים שנרכשו בחו"ל בברכה, משום שרוב בתי החרושת בחוץ לארץ הם של גויים.
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'ברוך שאמר' ב'קול חי':
