השבוע איבדו שני אנשים את חייהם בגלל דריכות. השבוע קמו שתי מצבות לזכר ההמון הדורס ברגליו. אבל בשבוע שעבר, וגם לפני חודש ויותר, אבדו אנשים את חייהם בגלל המון דורס בפיו, או בדעותיו- אך בלי מצבה לזכרם. ונשמתם צרורה בינותינו.
כל יום מת משהו באנשים בגלל קבוצה דורסנית כזו או אחרת. ואולי סימבולי עד כאב לחשוב, על אנשים שקיפדו את חייהם בגלל ריצה של מצווה, ובתוך שכר פסיעות.
הרבה יותר מההלוויה רבת התוגה והעצב, מהברברת הבוחשת סביב-,שלוּ הייתה הופכת לחֶלֶב, הייתה מעלה את שלהבת נר הנשמה לשנים רבות. מהמחדלים, מהכשלים, מהלקחים שרובם נסובים סביב עניין טכני כזה או אחר.
עוד באתר:
הרבה יותר מכך- יש כאן צעקה דמומה הנרמסת ברגל גסה. חשבו על האנשים האלו הקבורים תחת המון רגלי האדם הדשים בעקביהם, על קולם הדועך, על גופם הקמט לבלי שוב, ואף אחד, אף אחד מכל ההמון, לא מעלה בדעתו שברגעים אלו ובדריכה קלת רגליים אומללה זו הוא משסף את חייו של אדם מישראל. גוזר כליה על ימיו איש, אלמנות -חיה על אישה, ועל שכול לא נתפס. אף אחד מכל ההמון לא ההין לראות את טביעת רגלו ואת חותמה, ואם רק היו נשארים הדברים בגדר משל.
כל יום נרמסים אנשים תחת רגלינו, בלי מצבות ונר נשמה. כל יום יש 'יציאת נשמה' אחרת בלא פרדה מן הגוף ובלי קדיש. בכל יום דורס ההמון ברגל גסה במשים או בלא, בשליטה או בדרדורה, אנוש נואש שהחליק במדרגות, שהחליק מן התלם, שנפל או שהופל. שחושב אחרת, שנוהג או מונהג בדעה שונה.
בלבת המחלוקת ובאצטלת המטרה הנעלה גוועים קולות הזעקה. היש סמליות כואבת מזו?!- כאן נרמסים אנשים אל מותם הטראגי בשל עליית רגלים בריתחא. וכאן נרמסים אנשים אל מות-חייהם בעוון הדשים בעקביהם. עד כי לא כלתה רגל מן השוק. לעיתים הם זועקים ויש מהם שלא. אבל גם זעקותיהם נמהלות בדוחק האנשים וראייתם. גם עליהם מונחת מצבת שיש קרה, ואיש לא חוצב בה פ"נ, למרות שכך היא. לא נקרעת קריעה, ולא כורעות ברכיים על שפרף קצר-קומה. רק המקום ינחם את דאבתם עוד.
ותודה מראש, לכל המצטדקים על המון אדם שלא יכל לעצור, ועל זרם בלתי נתפס של אנשים שיצאו משליטה ומאחיזה, ועל אחרי רבים להטות ועל דעת הרוב או ה'רב'. נכון, ותודה. אך לשימת לב- כל המון מרכיב בודדים, ובכל דעת רבים יש מאות יחיד. ולא נוכל לומר רגלינו או פינו לא שפכו את הדם הזה. על חטא שחטאנו בריצת רגליים להייטיב. תחשבו על זה בפעם הבאה- לפני שיוצאים ללווית הנרמס, או לקבורת החי. והחי יתן אל ליבו, ואל רגלו.
ואז, תעמודנה רגלינו בשערייך ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו.
