בתוכנית 'שמור וזכור' עם הרב אברהם יוסף, עלתה שאלה סביב הביטוי "הוצאות שבת חוזרות", האם הכוונה כפשוטו שיש החזר מלא על כל הוצאות השבת?
בהמשך הביא הרב משל מרתק: היה אדם עשיר שהיה לו שני בנים ובת. בן אחד, ידיו היו מוצלחות מאוד, נוגע בעפר זה נהיה זהב. הבן השני, הפוך, נוגע בזהב נהיה עפר. האבא אמר לבן השני: תניח את ידיך, אני אפרנס אותך. הוא היה שולח לו מדי חודש אלף-אלפיים דולר כדי שיהיה לו ממה להתקיים, והוא היה יושב ולומד.
הרב ממשיך: הבן הראשון, העשיר והמוצלח, גר באותו מקום יחד עם הבן העני. יום אחד האבא שלח מכתב לבן העשיר: אנחנו מחתנים את הבת שלנו, נשמח שתבואו ותהיו איתנו בכל ימי החופה. "בבקשה, כל הוצאות שיהיה לך – לכבודי אשלם לך עד פרוטה אחרונה". הבן קיבל את המכתב כמו צ'ק פתוח. לקח את אשתו, התחיל מסע קניות: ליום הזה בגד כזה, ליום הזה בגד כזה, תכשיט כזה ותכשיט כזה. ברגע האחרון נזכר שהאב ביקש להביא גם את אחיו, אשתו וכל בני ביתו. הוא עבר ליד הבית שלו, קרא לו לבוא מהר, "אין זמן". הם עלו לעגלה במראה מרושל, הילדים כך וכך, ונסעו יחד לחתונה.
עוד באתר:
כשהגיעו, האב יצא לקראתו עם חבריו המכובדים, ראה את הבן העשיר מצד אחד ואת האח העני מאחור. הבין מיד מה קרה, התנצל בפני חבריו, ואמר לעגלון: סע מהר. הם נסעו, הגיעו למקום אחר, קנה להם בגדים מכף רגל ועד ראש, לכל אחד כמה חליפות ושמלות, והלביש את כולם בכבוד. אחר כך חזרו לחתונה והכול היה בשלום.
ביום השביעי הבן העשיר ביקש ללכת. אמר לו האב: תלך. אמר הבן: אבא, הבטחת לשלם לי את כל ההוצאות. אמר האב: מעולם לא הבטחתי כך על מה שעשית. הבן הוציא מכתב: "כל מה שתוציא לכבודי אשלם עד הפרוטה האחרונה". אמר לו האב: אתה עשית לכבודך, לא לכבודי. אם היית עושה לכבודי – היית מביא את אחיך בצורה מכובדת, ולא פוגע בכבודי. לכן ההתחייבות לא חלה.
מכאן נלמד שההבטחה חלה רק כאשר הכוונה היא לשם שמים באמת ולא להנאה אישית בלבד. הרב חיבר את הדברים למצוות עונג שבת וימים טובים, בהם ההוצאה הכספית מקבלת משמעות של עבודת ה'. "כמה זה קשה להתנתק מהתענוג של החמין ולחשוב על הקדוש ברוך הוא", אמר הרב, והוסיף כי "על זה הקדוש ברוך הוא משלם" כאשר הכוונה היא לכבוד שמים.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'שמור וזכור' ב'קול חי':
