יום השואה תשע"ה / הירהורים על היום ועל בכלל
"הראה לי את כותרות הפרסומים שלך, ואומר לך מהו העסק שלך" אני נוהג לאמר. את אותו דבר אני אומר לפני כל חג ולפני כל אירוע.
שבועות ארוכים לפני ראש השנה כותרות העיתונים מדברים על 'בין אדם לחברו' אוי לנו מיום הדין, ותשובה ותפילה וזעקה "מעבירין את רוע הגזירה".
עוד באתר:
לפחות שבועיים לפני פורים ואין שום אינצ' פנוי (על הקירות ובעיתונים) שלא נדבר על מתנות לאביונים והידור במשלוחי מנות. ואותו דבר גם בפסח. 'מעות קמחא דפסחא' מתחננים גבאי הצדקה, הידור במצות. משעת הקצירה או משעת הטחינה. ביד או במכונה. מחליפים ניירות כל ח"י או כל דקה. אשריכם ישראל.
ולפתע חומק לו יום השואה. ישירות לפנים. וכאן אחלק את המונח "יום השואה" לשניים. אצל הציבור החילוני, כותרות העיתונים מלמדות לא מעט על "מהות" היום. '2 בחורים (חרדים, אלה מה?) נפנפו מעל מנגל בגן סאקר'. יופי. תפסנו משהו סוף סוף למלא בו את היום.
חשבתם על זה פעם?–
עצרתם רגע לחשוב שבעצם היום הזה ריק כל כך, שבמקום לכתוב על הגורמים ליום הזה, על האסון הנוראי, על דור הולך ונכחד, על קהילות שלמות שהיו ואינם, על "הלכה היא שעשיו שונא ליעקב", על אשליית 'כוחי ועוצם ידי' או על תופעת ההתבוללות והניסיון הנואש של לא מעט מהדור ההוא להתבולל ולהיות 'ככל הגויים' – שעל פי דעת לא מעט מגדולי ישראל גרמה למידה כנגד מידה וטפחה לנו על הפנים בשביל להזכיר לנו עד כמה אנו "עם לבדד ישכון"…חשבתם אולי על זה?
אבל כשיש ריקנות גדולה וכשגדל כאן דור שלא כל כך מצליח להבין מה לו ולזקנים מזי רעב או תמונות מטושטשות בשחור לבן שצולמו במצלמות עם 1 מגה פיקסל בקושי, לא פלא שאין על מה לדבר. ואין מה לכתוב. ואין איך להעביר את היום.
טוב שיש איזה חרדי מחמד שכל שנה מספק לחילונים את הסחורה ומאפשר להם להימלט מהדיון הנוקב למה לא ממלאים את העיתונים במהות היום.
והחלק השני הוא החלק החרדי. בואו נסתכל על כותרות העיתונים אצלינו. חלק לא מבוטל עוסק באובססיה החילונית לתפוס חרדי מנפנף על מנגל. נכון. יש להם אובססיה. וזה לא יפה. נכון. אבל במקום לריב איתם אם החרדי הזה עשה נכון או לא, בואו נשים לעצמינו מראה מול האף ונשאל מה אנחנו עשינו להנחיל את דור השואה לילדים שלנו.
מה ילידי שנת 2000 ומעלה יודעים בכלל על תלמידי החכמים דאז? מי יודע על הזעקה שהידהדה אז "יצחק אלחנן שמאלה", עשיתם פעם סקר מי יודע מה המשמעות של המילה 'מיידנק'?
אני די משוכנע שהקונוטציה האוטומטית של רוב הציבור בהזכיר המילים "יום השואה" זה: חרדים בגן סאקר. או צפירה כן או לא. במקום: כמה אנחנו צריכים להקפיד על בין אדם לחברו בשביל ששואה כזו לא תחזור חס ושלום.
אם כולנו נשב לקרוא משניות לעילוי נשמת הקדושים ונקדיש עוד דקה או שתיים להסביר לדור הצעיר מה זה באמת השואה, תאמינו לי שהויכוח בין החילונים והדתיים יימחק מעיקרו.
יתגדל ויתקדש שמיא רבה. כפול ששה מליונים, קדושים טהורים ותממים שמתחננים: תעשו משהו לעילוי נשמתינו. ונזכה במהרה לתחיית המתים במהרה בימינו. אמן.
• הכותב הוא פרסומאי ויועץ עסקי
