הדרמה שהסעירה את ליל השבת: הגלידה שהייתה עלולה להפוך שמחה למכשול
מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן משתף:
ליל שבת רגוע ירד על אחת מערי הצפון.
עוד באתר:
אולם השמחות הקטן שבו נערכה סעודת שבע הברכות של משפחת רוטשילד היה מלא אור, שמחה והתרגשות. בני משפחה הגיעו מכל קצות הארץ. החתן והכלה ישבו במרכז, מוקפים בקרובים וידידים. השירה בקעה מכל עבר, והאווירה הייתה מרוממת במיוחד.
שעות קודם לכן יצא קייטרינג מוכר מאזור ירושלים למסע ארוך צפונה. עשרות מגשים, סלטים, תוספות, מנות בשריות וקינוחים נארזו בקפידה. הכול נבדק, נספר וסומן.
או לפחות כך היה נדמה.
השעה הייתה קרוב לשקיעת החמה של ליל שבת.
בעל הקייטרינג כבר היה בביתו לאחר יום עבודה מפרך שנמשך כמעט יממה שלמה. לפתע צלצל הטלפון.
על הקו היה אחד העובדים.
קיבלתי עכשיו הודעה מהמחסן…
אמר בקול מהוסס.
“נו?”
“אני חושב שיש לנו בעיה.”
בעל הקייטרינג התיישב בבת אחת.
“איזו בעיה?”
שתיקה קצרה.
ואז באו המילים שהקפיאו את דמו.
“הגלידה.”
“מה עם הגלידה?”
“הגלידה ששלחנו לשבע הברכות…”
“כן?”
“אני חושב ששלחנו להם את הגלידה החלבית.”
לרגע נדמה היה שהזמן נעצר.
“מה זאת אומרת חלבית?!”
“הייתה אמורה להיות גלידת פרווה לסעודה הבשרית… אבל לפי הרישומים נראה שהמגשים התחלפו בטעות עם הגלידה שהוכנה לקידוש החלבי של משפחת גולדמן.”
דממה.
הפנים החווירו.
ליבו החל להלום בחוזקה.
מאות מנות הוכנו.
עשרות אנשים משתתפים בשמחה.
סעודה בשרית מלאה.
והקינוח שממתין במקפיא הוא חלבי.
הבעיה הייתה חמורה הרבה יותר מטעות טכנית.
אם הגלידה תוגש בסיום הסעודה, אנשים יאכלו מאכל חלבי זמן קצר לאחר סעודה בשרית.
אבל ככל שניסו לחשוב על פתרון, התברר שהמצב מסובך בהרבה.
השבת כבר נכנסה.
האירוע נמצא הרחק מחוץ לתחום.
אין אפשרות להרים טלפון.
אין אפשרות לשלוח הודעה.
אין אפשרות להגיע.
הטעות כבר יצאה לדרך ואולי בעוד שעות ספורות תהפוך למכשול המוני.
תוך זמן קצר החלו חברים ובני משפחה של בעל הקייטרינג לעבור בין רבני העיר.
רב אחד שמע את הפרטים ושלח לרב אחר.
השני ביקש לברר צד נוסף.
השלישי העלה חשש אחר.
ככל שהלילה התקדם, גברה הדריכות.
כל דקה שחלפה קירבה את מגשי הגלידה לרגע ההגשה.
החשש היה מוחשי.
בני המשפחה שם יושבים בשמחה.
אינם יודעים דבר.
הילדים ממתינים לקינוח.
המבוגרים נהנים מהסעודה.
ואיש מהם אינו מעלה בדעתו איזו טעות מסתתרת במקפיא.
מצד אחד שבת.
מצד שני מכשול שעלול להגיע לרבים.
והזמן הולך ואוזל.
שעות ארוכות נמשכו הבירורים.
ספרים נפתחו.
מקורות נבדקו.
צדדים לכאן ולכאן נשקלו בזהירות.
השעה מתאחרת
אך איש לא העז להכריע בטרם התבררה הסוגיה עד תומה.
לאחר ליבון יסודי של הסוגיה העלה אחד הרבנים על שולחן מלכים את דעת הרב דונר שליט״א במקרה דומה
ומצטט מדבריו.
מותר לשלוח גוי ברכב, אף מחוץ לתחום, כדי להודיע למשפחה על הטעות.
הנימוק היה ברור.
כתב הרמ”א (סימן רע”ו סעיף ב’) שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא במקום מצווה, אף שמסיים שיש להחמיר.
ועל כך כתב המשנה ברורה (ס”ק כ”ה) שמותר לומר לגוי לתקן עירוב שהתקלקל בשבת כדי שלא יבואו רבים לידי מכשול, ואפילו במקום שיש צורך במלאכה חמורה יותר כדי להציל את הציבור ממכשול.
אם לצורך מניעת מכשול של רבים ניתן להקל, קל וחומר במקרה זה.
הורו הרבנים פה אחד.
כאן מדובר במשפחה שלמה ובאורחים רבים העלולים לאכול מאכל חלבי לאחר סעודה בשרית.
זאת ועוד.
הוסיף נקודה מטלטלת.
מי יכול לערוב שאין בין המשתתפים אדם הרגיש לחלב?
מי יודע אם אין שם ילד או מבוגר הסובל מאלרגיה חמורה?
גם אם מדובר רק בחשש רחוק הרי כל צד של פיקוח נפש משנה את התמונה לחלוטין.
אם לצורך ספק סכנה מחללים שבת, בוודאי שמותר לשלוח גוי כדי להתריע ולהציל.
אך גם כאן חיפשו את הדרך המהודרת ביותר.
הועלתה האפשרות שהגוי הראשון יבקש מגוי אחר לנסוע.
שבות דשבות במקום מצווה.
פתרון עדיף לכתחילה.
ההוראות נמסרו.
השליח יצא לדרך.
ובאותו זמן…
בצפון הארץ…
השמחה נמשכה.
הזמירות נישאו באוויר.
הילדים התרוצצו בין השולחנות.
הקינוחים כבר החלו לעבור מהמקפיא אל אזור ההגשה.
עוד מעט.
עוד כמה דקות.
והגלידה הייתה אמורה להגיע אל השולחנות.
איש לא ידע.
איש לא חשד.
איש לא הבין עד כמה קרובים הם למכשול.
הכבישים היו ריקים.
הלילה היה חשוך.
השליח מיהר ככל האפשר.
כל דקה הייתה יקרה.
כל עיכוב עלול להיות מאוחר מדי.
ואז זה קרה.
רכבו נעצר סמוך למקום השמחה.
הוא ירד במהירות.
נכנס פנימה.
ביקש את האחראים.
והעביר את ההודעה הדחופה.
ההלם היה מוחלט.
הצוות רץ מיד לבדוק.
האריזות נפתחו.
הכיתובים נבדקו.
והאמת התגלתה במלואה.
אכן.
הגלידה שהמתינה להגשה הייתה חלבית.
שניות בודדות לפני שהייתה אמורה להיות מחולקת לסועדים.
שניות בלבד.
ההגשה נעצרה.
המכשול נמנע.
והחשש לסכנה הוסר.
החתן והכלה כלל לא ידעו איזו דרמה התחוללה מאחורי הקלעים באותו לילה.
הם המשיכו לשמוח עם בני משפחתם.
השירה נמשכה.
הסעודה נמשכה.
והשבת נותרה בטהרתה.
כשנודע לאחר מכן כיצד התגלגלה הפרשה, אמר אחד הנוכחים:
“אם ההודעה הייתה מגיעה חמש דקות מאוחר יותר אף אחד לא היה יכול לעצור את זה.”
ותיקי הרבנים שהיו מעורבים באותו לילה הודו כולם על דבר אחד:
לא על החריפות שבפסיקה.
לא על המהירות שבה נמצאה ההכרעה.
אלא על סייעתא דשמיא המיוחדת שהובילה את כל הפרטים להתחבר בדיוק בזמן.
ותלי”ת, הגוי הספיק להגיע עוד לפני הגשת הגלידה החלבית, והציל עשרות אנשים ממכשול ואולי אף מסכנה של ממש.
>> לאתר הכשרות של הרב רייכמן
