הגרפולוג על כתב ידו של הרבי בגטו: "מנהיגות, רגישות וחשיבה בהירה"

אחד מהמנהיגים היותר בולטים של היהדות החרדית בימות השואה היה רבי קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד, הרבי מפיאסצנה.

לכבוד יום השואה שלחנו את כתי"ק של הרבי, מתוך ספק מכתב ספק צוואה פומבית שפרסם בימי האימה, עוד בעודו בגטו וורשא, לגרפולוג החרדי נועם שטרן וביקשנו את חוו"ד המקצועית לכתב היד.

חשוב לציין כי לא סיפרנו לשטרן מי הכותב. אבל הוא זיהה מיד שלא מדובר ביהודי מן השורה. הנה תשובתו:

עבור אתר רדיו קול חי

התבקשתי על ידכם לנתח בקצרה כתב יד עתיק – לא נאמר לי מי הכותב, מיד כשקבלתי את הכתב הבחנתי שהכתב מתאים לאשיות רוחנית, מנהל האתר אישר זאת וכתב שאכן מדובר בכתב ידו של האדמו"ר מפיאסצנה.

אין ספק שמדובר ברמת כתב גבוהה, הכותב עוצמתי במיוחד.

העריכה הצפופה והטקסט השולט על המרחב ביחד עם התנועה הערה מלמדים על מנהיגות ביד רמה ללא פשרות, יכולת לסחוף אחרים , אהבה לזולת ורגישות גבוהה באופן מיוחד.

עיצוב האותיות המיוחד ביחד עם חיבורים במיוחד באזור העליון של הכתב מלמדים על יצירתיות גבוהה וחשיבה בהירה ומהירה.

שולי הסיום החסרים ביחד עם מהירות הכתב מלמדים על רצון עז להגשמה, מעשיות ויכולת שכנוע" מסיים שטרן.

מי היה הרבי מפיאסצנה?

אש-קודש

רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, נולד בי"ט באייר, תרמ"ט, בעיר גרודזיסק שבפולין, אביו רבי אלימלך שפירא מגרודזיסק, היה נכדם של המגיד מקוז'ניץ והנועם אלימלך, אמו חנה ברכה, הייתה בתו של האדמו"ר חיים שמואל מחנצ'ין.

הוא  נקרא "קלונימוס קלמיש" על שם סבו מצד אמו (בעל המאור ושמש) בגיל 3 התייתם מאביו וגדל אצל סביו, אבי אמו רבי חיים שמואל מחנצ'ין, ומאוחד יותר גם אצל אחיינו, רבי ירחמיאל משה הופשטיין האדמו"ר מקוז'ניץ, בן אחותו (למחצה) הגדולה, שרה דבורה, שאף הוא היה צאצא מצד אביו למגיד מקוז'ניץ.

בגיל 16, הוא נישא נישא לחיה רחל הופשטיין, בתו של רבי ירחמיאל משה. ממנו ינק את רבות מדרכו בחסידות. בגיל 20, עם פטירת חמיו החל לכהן באדמו"רות בפיאסצנה, עיירה קטנה דרומית לוורשה, כשמצטרפים אליו מחסידי אביו וחותנו. לאחר מספר שנים, הוא אף הוכתר גם לרב העיירה פיאסצנה. לאחר שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה, הוא נרתם לנושא החינוך, בו ראה שליחות חשובה, כשהוא מייסד את ישיבת 'דעת משה' בראשותו, בעיר וורשה.

סיפורי קרליבך: חייו של רבי קלונימוס קלמן מפיאסצנה בגטו ורשה

בהפגזות הגרמניות על העיר וורשה, נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני נפטרה גם אמו. למרות רצף האסונות האישים, והסכנה בה היה נתון, הוא סרב בתוקף להצעות בריחה שונות שהגיעו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו עד שנהרג על קידוש השם.

במהלך אותה תקופה נשא דברי חיזוק לקהילה המקומית ולחסידיו, דרשות אלו הועלו על הכתב וקובצו על ידו לספרו המפורסם, 'אש-קודש'. כשהוא נלחם על שמירת החיים היהודים ומוסר את נפשו על קיומם.

 בנוסף, הוא חיבר את סדרת ספרי המוסר וההדרכה: 'חובת התלמידים', 'הכשרת-האברכים', 'מבוא-השערים', 'בני-מחשבה-טובה', 'צו וזירוז', 'דרך-המלך'. ספרו חובת התלמידים, היה ספרו היחידי, שהוא הספיק להוציאו בחייו.

עד היום נחשבים ספריו לייחודים במינם, ומהווים ספרי הדרכה וחיזוק לבחורים ואברכים השואפים להתעלות מעלה במעלות התורה והיראה.

לאחר שמרד גטו וורשה, דוכא ע"י הגרמנים, הוא גורש עם היהודים שנותרו, למחנה הריכוז טרווינקי, בסמוך ללובלין, שם נרצח על קידוש השם, בתאריך, ד' בחשון ה'תש"ד. הי"ד.