א. בכ"ז בניסן נוהג העם היהודי להתייחד עם זכר קורבנות השואה האיומה. להעלות את זכרם של ששת מיליוני אחינו שנרצחו ונטבחו על ידי הנאצים ימ"ש ועוזריהם. כמו כן מציינים ביום זה את גבורת לוחמי המחתרות, הפרטיזנים וקבוצות המרד בתוך מחנות הריכוז.
ב. יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע ע"י כנסת ישראל בחוק מיוחד אשר שמו הינו: "חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה – ה'תשי"ט (1959). קדם לחוק זה החלטה של הכנסת בשנת 1951 לקבוע יום זיכרון שיקרא: "יום השואה ומרד הגטאות".
ג. בשנת 1953 חוקקה הכנסת את חוק "יד ושם" שבאופן מעשי היווה המוסד והארגון הרשמי של מדינת ישראל ובפועל של העם היהודי להנצחת מאורעות השואה האיומה, ללימוד ההיסטוריה של מה שקרה בשואה בכל התפוצות וכמובן המטלה העיקרית להנציח ולשמר את זכרם של חללי השואה הי"ד.
עוד באתר:
ד. סביב נושא קביעת יום השואה והגבורה וההחלטה על תכניו של יום זה היו ויכוחים רבים בציבור. היו שראו את קביעת הרבנות הראשית לי' בטבת כ"יום הקדיש הכללי" כמועד המתאים. החובה לציין כי החלטת הרבנות קדמה לקביעת מועדים אחרים. הועלה הרעיון לקבוע את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בתאריך של פרוץ מרד גטו ורשה הצעה זו נדחתה כי המרד פרץ ב"יד ניסן ערב חג הפסח.
ה. לאחר דיונים נוקבים ובלחץ ומאבק של ניצולי השואה, בתמיכה רבה של רוב הציבור היהודי בארץ ובתפוצות, נקבע כי התאריך המתאים הינו א. בתקופה של ספירת העומר שהינה ימי אבלות. ב. שיום הזיכרון יחול ששה ימים אחרי חג הפסח ושבוע לפני יום הזכרון לחללי צה"ל, תאריך שיש בו הסמליות של "משואה לתקומה".
ו. יש להדגיש כי בחוק נקבע כי אם יחול התאריך כ"ז בניסן ביום שישי, יוקדם ציון היום, אם יחול התאריך ביום ראשון, ידחה יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום שני בשבוע. כל זאת כמובן כדי למנוע ח"ו חילול שבת בהכנות לטקסי היום או לחילופין סיום טקסי הזכרון בסמוך לכניסת השבת.
ז. בסעיף 2 לחוק "יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נאמר: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות, בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים. יקויימו אזכרות, עצרות עם וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך. הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן. תכניות השידור באמצעי התקשורת יביעו את ייחודו של היום ובבתי השעשועים יעלו אך ורק נושאים ההולמים את רוחו של היום".
ח. אנו ציבור שומרי אמונים נוהגים ללמוד משניות ולקיים שיעורי תורה ושיחות מוסר והלכה לעילוי זכרם של הקדושים שנרצחו בשואה. אחת מהישיבות הגדולות והמפורסמות בבני ברק הנהיגה כי בסוף הלימוד ואמירת התהילים עומדים כל האברכים ושרים את שירת "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". בזמנו העלה האדמו"ר מקאליב, בעצמו פליט שואה את הרעיון לקיים ביום זה יום צום לעילוי נשמת הקורבנות.
ט. הנהוג כיום כי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח בעצרת עם גדולה, ברחבת מוסדות "יד ושם" בירושלים, לרגליה של האנדרטה לציון גבורתם של לוחמי גטו ורשה. העצרת הינה במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרבנים הראשים לישראל, נציגי אומות העולם וכמובן ניצולי השואה ובני משפחותיהם. במהלך הטקס משיאים ניצולי שואה וצאצאיהם שש משואות אש לזכרם של ששת מיליוני אחינו שנרצחו. לאחר נאומי המכובדים נאמרים פרקי תהילים קדיש בציבור ותפילת "אל מלא רחמים".
י. בשנים האחרונות מתקיימים שני טקסים נוגעי לב. במרכז "יד ושם" ברחבת כנסת ישראל, במוסדות החינוך ,במחנות צה"ל מתקיים הטקס "לכל איש שם" נציגי הציבור מעלים את שמות קרוביהם ומכיריהם שנרצחו בשואה. נציין כי שם הטקס לקוח מתוך שירה של המשוררת זלדה שניאורסון ז"ל, שיר הבנוי על מאמר חז"ל במדרש תנחומא לפרשת ויקהל. השיר האמוני פותח בשורה: "לכל איש שם – שנתן לו אלוקים ונתנו לו אביו ואימו".
טקס מאד מרגש, בהשתתפות אלפי יהודים ושאינם בני עמנו, מתקיים בפולין במחנות הריכוז בירקנאו –אושוויץ. אלפי אנשים צועדים ב"מצעד החיים" שמטרתו העלאת זכרם של מיליוני הקדושים שנרצחו ומאידך הקריאה והידיעה כי בעזהי"ת "עם ישראל חי".
