בשבוע האחרון של מושב הכנסת, דווקא כשהיה אפשר לצפות מראש הממשלה לנסות לצמצם נזקים ציבוריים ולהימנע ממהלכים שנויים במחלוקת, בנימין נתניהו בחר פעם נוספת להישכב על הגדר עבור השותפות החרדיות. למרות המחיר הציבורי, למרות הביקורת, ולמרות העובדה שהבחירות כבר נראות באופק,
עוצמת הפיצוץ של חוק הגיוס המקורי הולידה מציאות חדשה והעניקה לחרדים קלף יום הדין חדש ונוצץ; ״איום על הגוש.״ נקודת החולשה של החרדים בארבע השנים האחרונות היה שכל פעם שהממשלה כמעט התפרקה – הם נסוגו ברגע האחרון, והיו הראשונים שמצמצו. כעת, יש להם ביד איום שלא עולה כסף, חשבון הבנק של הליכוד מעוכל, היה חרם הצבעות מוחלט, אך בשביל לפתוח את החשבון היה צריך לשלם במזומן בלבד.
אפשר היה לראות זאת כמעט בכל משבר בחודש האחרון. בתחילה ניסו בלשכת ראש הממשלה למשוך זמן, להרגיע, לדחות או להסביר. אבל ברגע שהמילה "גוש" עלתה על השולחן – הכול השתנה. נתניהו עבר מיד למצב של כיבוי שריפות, כאילו מדובר ברפלקס. כמו אדם שנושא טראומה ישנה, מספיק להזכיר את אותה נקודה רגישה כדי לגרום לו להגיב באופן מיידי.
עוד באתר:
הטראומה הזאת אינה דמיונית. נתניהו יודע היטב שהלקח הגדול של מערכות הבחירות האחרונות הוא שלא מספיק להיות המפלגה הגדולה ביותר. בלי גוש ימין שלם, ממושמע ומלוכד, גם ניצחון מרשים של הליכוד עלול שלא להספיק להקמת ממשלה. מבחינתו, כל סדק ביחסים עם החרדים עלול להפוך ביום שאחרי הבחירות לממשלה בראשות גדי אייזנקוט
לפי מקורות בליכוד, ראש הממשלה לא הסתפק רק בהרגעת הרוחות. הוא דחף בעצמו לקדם את חוק יסוד לימוד התורה ואת חוק הקפאת המעצרים. אלו מהלכים שמעוררים מחלוקת ציבורית רחבה, ובקלות היה אפשר למצוא עשרות תירוצים כדי לדחות אותם לאחר הפגרה או אפילו לאחר הבחירות. נתניהו הרי ידוע כמי שיודע למרוח זמן כשנוח לו. הפעם הוא בחר שלא לעשות זאת.
מאחורי ההחלטה הזאת עומד גם שיקול אלקטורלי קר. בתקופה האחרונה, כך טוענים גורמים בליכוד, נתניהו מתעניין יותר ויותר בנתוני ההצבעה בציבור החרדי. לפי פרשנים רבים, הזעם ברחוב החרדי על התנהלות הנציגים סביב חוק הגיוס עלול להוביל לירידה באחוזי ההצבעה, מבחינת נתניהו מדובר בשאלה שיכולה להכריע את הבחירות.
בשיחות סגורות, כך לפי אותם מקורות, ראש הממשלה אומר שוב ושוב שאם שני מנדטים של מצביעים חרדים יישארו בבית – אין בכלל טעם להתחיל לדבר על ניצחון. במערכת פוליטית שבה גוש מוכרע לעיתים על מנדט אחד, שני מנדטים יכולים להיות ההבדל בין ממשלת ימין נוספת לבין ישיבה באופוזיציה.
