במשך חודשים ארוכים נהג ארגון הטרור הרצחני חמאס להציג סרטונים של החטופים כאילו הם פונים מיוזמתם לציבור הישראלי ודורשים את הפסקת המלחמה והתקדמות לעסקה. הסרטונים הפכו מיד לכלי מרכזי בשיח הציבורי בישראל, ובחלק מכלי התקשורת ובמחאה נגד הממשלה הוצגו דברי החטופים כעוד סיבה להגביר את הלחץ על הדרג המדיני שייכנע לדרישות החמאס.
כעת, כמעט שנה לאחר שחזר הביתה, אלקנה בוחבוט חושף בספרו "738 ימים בשבי החמאס" עד כמה המציאות מאחורי הסרטונים הייתה אחרת.
באחד הצילומים נדרש בוחבוט יחד עם אוהד בן עמי לומר כי יש רעב בעזה ולבקש את סיום המלחמה. "אחד המחבלים מצמיד לראשי קלצ'ניקוב", הוא מתאר. כשניסה לומר את הטקסט בצורה שתבהיר לצופים כי הוא אינו מדבר מרצונו, המחבלים זעמו: "אתה עושה צחוק… תגיד מכל הלב". לדבריו, הם אף הכו אותו כדי שייראה חבול יותר.
עוד באתר:
בסרטון אחר נדרש ליפול על ברכיו, להתחנן בפני משפחתו ולבקש שיצילו את חייו. בוחבוט מתאר כיצד הבין היטב את מטרת ההפקה: "במשחקים וסרטונים הם אלופים, מתכננים כל מילה שתיגע ברשת הישראלית".
אלא שאחד הגילויים המפתיעים בספר מציג את התמונה ההפוכה: בשלב מאוחר יותר היה זה בוחבוט שהציע בעצמו לצלם סרטון. לא כדי להעביר את המסר שחמאס ביקש – אלא משום שהבין שזו אחת הדרכים היחידות לשלוח למשפחתו אות חיים. "גם אם אני עושה את מה שהם רוצים, ברור שזה נעשה תחת איום, אבל יראו אותי חי", כתב.
חמאס קפץ על ההזדמנות והפך גם אותה להפקה. בוחבוט הושכב על מזרן, לידו הונחו כדורי הרגעה, חוברה אליו אינפוזיה והוצג כאילו מצבו קשה. בסרטון נוסף, שלבסוף לא פורסם, המחבלים אף הוציאו דם, ערבבו אותו בחומרים וניסו ליצור מצג כאילו ניסה לפגוע בעצמו.
העדות של בוחבוט מעניקה בדיעבד משמעות אחרת לחלוטין לסרטונים שהעסיקו את ישראל בזמן אמת: לא פנייה חופשית של חטוף לציבור, אלא מוצר מתוכנן של מנגנון הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס – לעיתים תחת איומי נשק ומכות, ולעיתים תוך ניצול רצונו של חטוף רק לומר למשפחתו בדרך היחידה האפשרית: אני עדיין חי.
ב'אמס' נמנענו בזמן אמת מפרסום סרטוני התעמולה של חמאס. כעת, לאחר שבוחבוט עצמו חזר ומספר מה התרחש מאחורי המצלמה, ניתן לראות אותם בהקשר שבו נוצרו – כחלק ממערך ההטעיה של ארגון הטרור.
