במסגרת שיעורי "בללבי משכן אבנה" – שיעורי מחשבה ואמונה לימי בין המיצרים עם טובי המרצים, התארח ראש ישיבת יד בנימין הגאון הרב אברהם עמית, וביאר כיצד אפשר לנצל את תקופת בין המיצרים לרוממות.
ימי בין המצרים, הבאים עלינו בתקופת סוף הזמן, מביאים עמם באופן טבעי נפילת מתח, עייפות רוחנית ורפיון. החום והשמש מייצרים תחושה של כבדות, המתווספת לאבלות על חורבן בית המקדש.
אולם, כפי שמלמד אותנו המהר"ל, כנסת ישראל מחזיקה בכוח ייחודי: "מקדש ישראל והזמנים". אין מדובר כאן בהזדהות עם חולשה או בנמיכות רוח, אלא בהזדמנות לקדש את הזמן ולתעל אותו לתכליתו המדויקת.
עוד באתר:
הרמב"ם, בפתח הלכות תעניות, מגדיר את מהות הימים האלו כזיכרון למעשינו ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, אשר גרמו לצרות. כלומר, האירועים שקרו אז – קורים לנו גם היום, בכל שנה מחדש. בחודש תמוז אנו חווים מחדש את חמשת האירועים המבטאים שבר עמוק בנפש ובקומת האדם.
כדי לעבור את הימים האלו מתוך צמיחה ובניין, עלינו להבין כיצד לתקן את חמשת השברים הללו בתוכנו:
א. שבירת הלוחות: הלוחות מייצגים את הברית ואת היושר הפנימי של הלב היהודי. גם כשאנו מרגישים שבורים, עלינו לזכור ש"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". הקדוש ברוך הוא אינו זונח את השברים שלנו; עלינו לייקר ולאסוף את ניצוצות האור והיושר שנותרו בנו גם במצבי החולשה.
ב. ביטול התמיד: התמידיות והשגרה בעבודת השם נוטות להישחק בימים אלו. התיקון לכך הוא השמירה על הרציפות, שכן "רציפות בונה קשר ואהבה". גם כשאנו חווים עייפות, אין להרפות מההרגלים הטובים.
ג. הבקעת העיר: החומות המבדילות בין הקודש לחול הולכות ונפרצות. עלינו להקים לעצמנו חומות וסייגים אישיים כדי להגן על קדושתנו הפנימית מפני פגעי הזמן.
ד. שריפת התורה: כאשר התורה הופכת למשהו יבש שאינו חי בנו, קל לזלזל בה. עלינו להחזיר את התורה להיות אש חיה, רלוונטית ומאירה בחיינו.
ה. צלם בהיכל: ערבוב של שיקולים זרים בתוך עבודת הקודש. התיקון הוא לעשות הבדלה ברורה בין קודש לחול, ולנקות את עבודת השם מנגיעות אישיות ומגאווה.
דווקא מתוך הבכי והכאב של ימים אלו, על ידי הפיכת המרירות לכיסופים ולקשר עמוק עם הקדוש ברוך הוא, נזכה לבקוע את החומות ולעלות למדרגה של קרבת אלוקים אמיתית.
להאזנה לשיחה המלאה והמרתקת של הרב אברהם עמית, לחצו כאן>>>
