איחוד האמירויות, שנחשבה במשך שנים לאחת המדינות התקיפות ביותר במפרץ מול איראן, משנה לאחרונה כיוון ומנסה לעבור ממדיניות של עוינות גלויה למהלך זהיר של הפגת מתיחות מול טהרן – כך דווח ב"פייננשל טיימס".
לפי הדיווח, באבו דאבי גוברת ההבנה כי למרות כוחה הכלכלי והביטחוני, הגיאוגרפיה מגבילה את מרחב הפעולה שלה. האמירויות שוכנת קרוב מדי לאיראן, ותלויה ביציבות אזורית כדי לשמר את מעמדה כמרכז מוביל לתיירות, מסחר ופיננסים.
נשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, הפקיד את ניהול המאמצים להפגת המתיחות מול איראן בידי שלושה מאחיו: סגן הנשיא מנצור, שר החוץ עבדאללה והיועץ לביטחון לאומי תחנון בן זאיד, הנחשב לאחד הגורמים הפרגמטיים יותר בהנהגת אבו דאבי.
עוד באתר:
דיפלומטים שצוטטו בדיווח אמרו כי בן זאיד קיווה שהמלחמה תחליש מאוד את המשטר האיראני ואת יכולותיו הצבאיות. ואולם באמירויות, כמו במדינות מפרץ נוספות, הבינו כי אם הנשיא טראמפ יסיים את המלחמה כאשר המשטר בטהרן נחלש אך לא הובס, הן ייאלצו להתמודד עם ההשלכות לבדן.
החשש המרכזי באבו דאבי הוא מתרחיש שבו מדינות המפרץ יישארו מול איראן פצועה, מושפלת – אך תוקפנית יותר. לכן, לצד ההיערכות הביטחונית, האמירויות מבקשת להשאיר גם ערוץ הרגעה פעיל מול טהרן.
עם זאת, הדיווח מדגיש כי הפשרת היחסים מול איראן אינה באה במקום הבריתות האסטרטגיות של האמירויות. במקביל למגעים מול טהרן, אבו דאבי פועלת להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ועם ארצות הברית.
לפי הדיווח, ישנם גורמים באמירויות המטילים על ראש הממשלה בנימין נתניהו אחריות לגרירת האזור לעימות, ואף חוששים כי חלק מפעולות ממשלתו מביכות את אבו דאבי. למרות זאת, ההנהגה באמירויות עדיין רואה בנרמול היחסים עם ישראל מהלך שמשרת את האינטרסים האסטרטגיים של המדינה.
במילים אחרות, אבו דאבי מנסה ללכת בין הטיפות: לא לנתק את הציר הביטחוני עם ישראל וארה"ב, אך גם לא להישאר בקו האש מול איראן ביום שאחרי המלחמה.
