בתוכנית 'שעתיים לשבת', הובא ווארט לפרשת ראה, על הפסוקים העוסקים בדיני הקורבנות. נאמר בפרשה: "ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלוקיך, ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלוקיך והבשר תאכל". ובהמשך הובא גם הפסוק: "שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצווך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלוקיך".
רש"י מבאר את המילים "הטוב והישר": "הטוב" הוא מה שנכון "בעיני שמיים", ואילו "הישר" הוא מה שנכון "בעיני אדם", ובכלל זה מצוות גמילות חסדים. שואל החתם סופר, מאחר שהפרשה עוסקת בעיקר בענייני הקורבנות, מדוע משולב כאן דווקא עניין גמילות החסדים, ומבאר כי גם לכך יש קשר ישיר לנושא הפרשה.
בדבריו הביא החתם סופר את היסוד המובא בשל"ה הקדוש, שרמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח איברי האדם ושס"ה גידיו הם כנגד ימות השנה. ומאחר שאין אדם יכול לקיים בפועל את כל המצוות - משום שחלקן שייכות רק לכוהנים וחלקן תלויות בקיומו של בית המקדש - לכן העצה היא לימוד ההלכות הנוגעות למצוות אלו, וזה נחשב כאילו קוימו בפועל. כמו שכתוב: "כל העוסק בתורת הקורבנות כאילו הקריב קורבן".
עוד באתר:
אותו דבר גם בפסוק: "אפס כי לא יהיה בך אביון", המתאר את המציאות העתידית שבה לא יהיו נזקקים בעם ישראל. על כך נשאלה השאלה כיצד ניתן יהיה לקיים אז את מצוות גמילות החסדים והצדקה. לפי הביאור שהובא, כשם שכיום לימוד הלכות הקורבנות נחשב כקיום המצווה, כך לעתיד לבוא, כאשר לא יהיו עניים, לימוד הלכות חסד וצדקה ייחשב כאילו האדם קיים את המצוות הללו בפועל.
מבאר החתם סופר ששני הפסוקים קשורים זה לזה. לאחר שנזכה לקיום הפסוק "ועשית עולותיך" עם בניין בית המקדש והקרבת הקורבנות בפועל, יהיה צורך לקיים את הנאמר בפסוק "שמור ושמעת", שאותו מפרש רש"י כלימוד התורה והמשנה. בדרך זו ימשיך האדם לקיים גם את מצוות "הטוב והישר", באמצעות לימוד הלכות גמילות חסדים.
האזינו לקטע המלא מהתוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
