מושב בית דין מיוחד התקיים בשידור חי בתוכנית 'ישיבת בין הזמנים' בחצות היום ב'קול חי', במעמד שהמחיש לציבור כיצד מתנהל דין תורה על כל שלביו – החל מהצגת התביעה, דרך טענות הצדדים והמשא ומתן בין הדיינים, ועד להכרעה ההלכתית.
בהרכב בית הדין ישבו הגאון הרב אלון פויכטונגר, אב"ד בירושלים וראש כולל חושן משפט; הגאון הרב שמחה אולמן, דיין בית דין צדק קריית ספר; והגאון הרב אהרן הקר, דיין בבית הדין בראשות הגאון הפוסק הרב עמרם פריד. בתפקיד התובע השתתף הגאון הרב רפאל סוויד, ראש ישיבת "תפארת שלמה", ומולו הגאון הרב מיכאל אלפר, מראשי ישיבת "פאר משה".
בפתח המעמד הובהר כי מדובר בדין תורה לדוגמה, שנועד לאפשר הצצה נדירה להתנהלות בית דין. הרב פויכטונגר הסביר כי בניגוד להליך בבית משפט, דיוני בתי הדין אינם מתקיימים בדרך כלל בפומבי, ולכן הציבור כמעט שאינו יכול לצפות בטיעוני הצדדים, בדיוני הדיינים ובשיקולים העומדים מאחורי ההכרעה. לצורך ההמחשה נבחר מקרה שבו כמעט אין מחלוקת עובדתית, כדי להתמקד בסוגיות ההלכתיות.
עוד באתר:
המקרה עסק בשתי משפחות שהחליפו ביניהן דירות לשבת. לפי כתב התביעה, במהלך שהותה של אחת המשפחות בדירה האחרת הדליקה האישה נרות שבת בתוך ויטרינת ספרים באופן בלתי זהיר, והאש התפשטה ושרפה את הדירה ואת תכולתה. הנזק הוערך בין 700 ל־800 אלף שקלים, כאשר לדירה לא היה ביטוח. התביעה ביקשה לחייב את האישה מדין מזיק ואת בעלה מדין שומר.
הנתבע טען מנגד כי אין להכריע מתוך רגש כלפי בעלי הדירה שניזוקה, אלא על פי דיני התורה. בין טענותיו לפטור את הבעל הועלו דין "בעליו עמו" הנובע מהשמירה ההדדית בחילופי הדירות, הפטור הקיים בשמירת קרקעות וטענת אומדנא, שלפיה אדם המוסר את דירתו לשימוש זמני אינו מתכוון להטיל על המקבל אחריות בסכומים של מאות אלפי שקלים.
במהלך הדיון נחלקו הדיינים אם האחריות הבסיסית של מקבל הדירה כוללת גם את מניעת הסכנה שבהדלקת נרות. אחת הטענות הייתה שהבעל לא נכח בבית בזמן ההדלקה, לאחר שיצא לבית הכנסת. מנגד נטען כי הדלקת נרות נעשית גם עבורו, וכי כמי שקיבל עליו את שמירת הדירה היה עליו לדאוג שההדלקה תיעשה במקום בטוח.
הדיון בחיובה של האישה התמקד בשאלה אם האש נחשבת למעשה נזק ישיר – "אשו משום חציו" – או לנזק שנגרם מממונה של האדם, הבחנה שיש לה השלכות על היקף החיוב ועל פטורים אפשריים. ההגנה טענה כי מאחר שהדלקת נרות שבת היא מעשה מצווה המותר מצד עצמו, יש לראות את החיוב כחובת שמירה על האש לאחר ההדלקה. מנגד קבעו הדיינים כי הדלקת נר בסמוך לעץ או במקום מסוכן היא מעשה מזיק ישיר ולא רק כשל בשמירה.
בהכרעתם הסכימו שלושת חברי ההרכב שניתן לחייב את האישה בנזק, בכפוף לבירור היקפו המדויק של הרכוש שנשרף. באשר לבעל נחלקו הדעות: הרב אהרן הקר והרב שמחה אולמן נטו לחייבו, לפחות בחלק מן הנזקים, בשל אחריותו כשומר ובשל אחריותו להדלקת הנרות בבית. לעומתם, הרב אלון פויכטונגר סבר כי ככל שהבעל מסר את הטיפול בדירה לאשתו בדרך המקובלת, ניתן לראותו כמי שמילא את חובתו, אלא אם הוא עצמו הכין את המקום המסוכן להדלקה.
בסיכום המעמד נאמר כי חיובה של האישה מוסכם על כלל הדיינים, ואילו ביחס לבעל דעת רוב ההרכב הייתה שניתן לחייבו. עוד הודגש כי לצורך פסק דין מעשי היה נדרש בירור נוסף של סכום הנזק, פרטי הרכוש, נסיבות ההדלקה והשאלה אם בעל הדירה היה אמור להחזיק ביטוח.
לא מצליחים לצפות? האזינו למושב המלא כפי ששודר ב'קול חי':
