חשיפה מטרידה מצביעה על האופן שבו לפחות בחלק ממדינות האזור נתפסת האפשרות להסכמים עם ישראל: לא בהכרח כצעד בדרך לפיוס אמיתי, אלא לעיתים ככלי טקטי שנועד לקנות זמן ולהיערך לעימות עתידי.
על פי פרסום של רועי קייס בתאגיד השידור, גורמים באחת ממדינות האזור העבירו בחודשים האחרונים מסר לגורמים במדינה אחרת, ולפיו כדאי להם לגלות גמישות ביחס לישראל ואף להתקדם להסכם עמה.
אלא שמאחורי ההמלצה עמדה, לפי גורמים יודעי דבר, מטרה הפוכה לחלוטין מזו שהסכם כזה אמור לשדר כלפי חוץ.
עוד באתר:
במהלך ההידברות בין המדינות הוצע לבני השיח להגיע להבנות עם ישראל ובכך "להרדים" אותה, בעוד שבמקביל תנוצל התקופה לצורך התארגנות והכנות לעימות משמעותי יותר מולה.
לפי הדיווח, המסר לא הסתכם בניצול ההסכם לצורך התעצמות בלבד. הגורמים אף הציעו כי לאחר תקופת ההיערכות ניתן יהיה להפר את ההסכם ולצאת לעימות עם ישראל בתנאים נוחים יותר.
החשיפה עשויה לעורר מחדש את הוויכוח בישראל סביב האופן שבו מערכת הביטחון והדרג המדיני מנתחים מסרים של פיוס, הסדרה ונורמליזציה המגיעים ממדינות וגורמים באזור.
אחרי מתקפת 7 באוקטובר, שבאה לאחר תקופה ארוכה שבה התקבעה בישראל ההערכה כי חמאס מעוניין בשקט ובהטבות כלכליות יותר מאשר במלחמה רחבה, עולה השאלה האם קיימת סכנה ל"קונספציה" דומה גם בזירות אחרות.
האם כל התקדמות להסכם אכן מעידה על שינוי אסטרטגי ביחס לישראל, או שלפחות בחלק מהמקרים מדובר במהלך שנועד לייצר אשליה של רגיעה – בזמן שמאחורי הקלעים נמשכת ההיערכות לסיבוב הבא?
