בתוכנית 'שמור וזכור' עם הרב אברהם יוסף, עלתה שאלה מעניינת בנוגע לברכה על גלידה המוגשת בגביע. מאזין הזכיר כי בשיעור מוקלט של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, נאמר שאם הגביע עשוי מתירס, ברכתו "שהכל". אלא שכיום קיימים גביעים העשויים מחמשת מיני דגן, וברכתם לכאורה אמורה להיות "מזונות".
הרב הסביר כי מה שנאמר בעבר היה שהקמח שממנו עשויים הגביעים היה מתירס, אולם המציאות כיום השתנתה, ו"רוב הגביעים עשויים מחמשת מיני דגן. ברכתם מזונות". למרות זאת, אין מברכים "מזונות" על הגביע כאשר אוכלים את הגלידה בגביע רגיל, משום שהגביע נחשב טפל לגלידה.
עם זאת, הרב הבחין בין גביע גלידה לבין "גלידה קסטה". בקסטה נראים לעיני האדם שני ביסקוויטים שביניהם הגלידה, ולכן יש לברך "בורא מיני מזונות" על הביסקוויט. לעומת זאת, בגביע רגיל "שמים לך כדורים על גבי הגביע. מה אתה רואה? כדורים", "הכדורים הם העיקר, והגביע הוא תפל, ולא מברכים עליו". כלומר, מאחר שהגלידה היא העיקר והגביע משמש אותה, ברכת "שהכל" על הגלידה פוטרת את הגביע. אלא א"כ מדובר בטילון שיש שוקולד גם בגביע, ואז יש חשיבות גם לגביע בפני עצמו - וניתן לברך עליו "מזונות".
עוד באתר:
הרב המחיש את העיקרון באמצעות דוגמת ההרינג המוגש עם מצה: אף שהמצה עשויה מחמשת מיני דגן, היא טפלה להרינג ולכן הברכה היא "שהכל". לדבריו, אם אכל שיעור של 27 גרם ומעלה מההרינג, מברך "בורא נפשות" ולא "על המחיה", משום שהמצה מחמשת מיני דגן טפלה לדגים.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'שמור וזכור' ב'קול חי':
