בתוכנית 'שמור וזכור' עם הגאון הרב אברהם יוסף עלתה שאלה מעשית לימי בין הזמנים: האם מותר לערוך מניין תפילה במקום פתוח?
הרב הביא את דברי הגמרא: "חציף עליי מאן דמצלי בדברא", והסביר כי מי שמתפלל במקום פתוח ללא מחיצה או כיסוי מעליו נחשב כמי שמתפלל בדרך שאינה ראויה. לכן, גם כאשר נמצאים בטיול או בנופש ואין בית כנסת בקרבת מקום, יש להשתדל למצוא מקום מוצל, כאשר עצים או מבנה מעל ראש המתפלל יכולים ליצור את התנאים המתאימים יותר לתפילה.
הרב הוסיף כי במצבים של דוחק ניתן להקל. הוא הביא דוגמה לנוסע באוטובוס שמבחין כי השקיעה מתקרבת והוא עלול להפסיד את תפילת מנחה: אם האוטובוס נעצר בצד ומהווה כעין מחיצה, "בדיעבד, מותר אפילו שהשמיים מעליו גלויים". עם זאת, הרב הדגיש שאין להפוך זאת לתכנון קבוע מראש, אלא מדובר ב"שעת הדחק". מי שיוצא לחופשה צריך לחשוב מראש על זמני התפילה ולמצוא מקום מתאים.
עוד באתר:
בהמשך עבר הרב לנקודה נוספת הנוגעת לזמני התפילה, והביע כאב על תופעת המאחרים הקבועים. לדבריו, יש אנשים שאינם מצליחים להיכנס למסגרת: "קבעו את התפילה לשעה שבע, הוא מגיע בשבע ורבע". הרב קרא להקפיד להגיע לפחות כמה דקות לפני תחילת התפילה, ולא להגיע ברגע האחרון. הדברים אמורים במיוחד בערב שבת, כאשר המאחרים מגיעים לאחר תחילת התפילה ומארגנים מניין מחוץ לבית הכנסת.
הרב הגדיר את התופעה בחריפות: "חוצפה. זה כאילו הפגנת כוח!". לדבריו, כאשר הדבר נעשה בקביעות, עדיף להתפלל ביחיד בתוך בית הכנסת מאשר לארגן מניין מחוץ לכותליו, ובפרט כאשר המתפללים מפנים את גבם לבית הכנסת ולארון הקודש. הרב סיכם בקריאה להקפיד על זמני התפילה: "לבוא בזמן, להקפיד על הזמנים".
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'שמור וזכור' ב'קול חי':
