רוסיה מסייעת לאיראן לשקם את יכולותיה הצבאיות שנפגעו קשות במהלך המלחמה, באמצעות נתיב אספקה אסטרטגי העובר דרך הים הכספי. על פי דיווחים המבוססים על גורמים אמריקניים, מוסקבה מעבירה לטהראן רכיבים לייצור כטב"מים, ובדיווח נוסף נטען כי המשלוחים כוללים גם תחמושת וחומר נפץ מסוג TNT. הנתיב מאפשר לאיראן לקבל ציוד צבאי מצפון, הרחק מנתיבי השיט במפרץ הפרסי שבהם לארצות הברית ולבעלות בריתה יכולת פיקוח ויירוט משמעותית יותר.
הסיוע הרוסי אינו מתחיל כעת. כבר בחודש מאי דווח, מפי גורמים אמריקניים, כי רוסיה שולחת לאיראן רכיבים לכטב"מים דרך הים הכספי במטרה לסייע לה לשקם את מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים שלה. לפי הערכות אמריקניות שפורסמו אז, איראן איבדה במהלך הלחימה כ־60% מארסנל הכטב"מים שלה, והמשך המשלוחים הרוסיים עשוי לאפשר לה לחדש במהירות חלק משמעותי מהמלאי.
המשמעות מבחינת ישראל רחבה יותר ממשלוח כזה או אחר. מכון CSIS האמריקני פרסם בחודש יוני מחקר מקיף על ניסיונותיה של איראן לשקם את התעשייה הצבאית לאחר התקיפות. החוקרים קבעו כי חידוש צי הכטב"מים מחייב אספקה מתמשכת של רכיבים מבחוץ, ובהם אלקטרוניקה ומנועים, לצד ציוד וחומרי גלם הדרושים לשיקום יכולת הייצור המקומית שנפגעה.
עוד באתר:
הים הכספי הפך בהקשר הזה לנכס אסטרטגי עבור טהראן ומוסקבה. מדובר בים סגור הגובל בחמש מדינות בלבד – רוסיה, איראן, קזחסטן, טורקמניסטן ואזרבייג'ן – ולכן יכולתן של ארצות הברית ומדינות מערביות לפעול ישירות בתוכו מוגבלת. בצד האיראני נמצאים נמלים כמו בנדר אנזלי ואמיראבאד, שיכולים לשמש לקליטת סחורות וציוד המגיעים מצפון. חוקרי CSIS מעריכים כי נתיבים דרך הים הכספי צפויים להפוך לאטרקטיביים יותר עבור איראן, משום שהם עוקפים את המפרץ הפרסי ואת נקודות החנק הימיות שבהן יכולת האכיפה האמריקנית משמעותית בהרבה.
למעשה, מדובר בהיפוך כיוון של ציר אספקה שכבר פעל במשך שנים. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה הייתה זו איראן שסיפקה לרוסיה כטב"מים, רכיבים ואמצעי לחימה דרך הים הכספי. האיחוד האירופי אף קבע במסגרת הסנקציות שלו כי ספינות רוסיות היו מעורבות בהעברת נשק ותחמושת מתוצרת איראן, לרבות רכיבי כטב"מים, דרך הים הכספי לצורך אספקת הכוחות הרוסיים באוקראינה. כעת, לאחר שרוסיה פיתחה יכולת עצמאית נרחבת יותר לייצור כטב"מים המבוססים על השאהד האיראני, חלק מהידע והציוד זורמים בכיוון ההפוך – ממוסקבה לטהראן.
גם ישראל כבר זיהתה במהלך המלחמה את חשיבותו של הציר הצפוני. בחודש מרץ תקף צה"ל מטרות בנמל בנדר אנזלי שבחופי הים הכספי. לפי ניתוח של Critical Threats Project והמכון לחקר המלחמה, התקיפה כוונה בין היתר לפגיעה בתמיכה הרוסית באיראן ובנתיב ששימש להעברת ציוד בין שתי המדינות. בתקיפה נפגעו כלי שיט, מרכז פיקוד ומספנה ששימשה לבנייה ולתיקון כלי שיט.
הקשר הצבאי בין שתי המדינות התהדק משמעותית בשנים האחרונות. בינואר 2025 חתמו רוסיה ואיראן על הסכם שותפות אסטרטגי מקיף, ובמקביל המשיכו לחלוק טכנולוגיות וידע צבאי. רוסיה צברה ניסיון מבצעי עצום בהפעלת כטב"מים איראניים במלחמה באוקראינה, שיפרה את דגמי השאהד והרחיבה את ייצורם המקומי – ידע שעשוי כעת לסייע דווקא למדינה שממנה קיבלה מלכתחילה את הטכנולוגיה.
החשש בישראל ובארצות הברית הוא שהפסקת הלחימה אינה מונעת מטהראן לנצל את הזמן לשיקום הארסנל. לפי CTP-ISW, המשלוחים הרוסיים משתלבים במאמץ איראני רחב יותר לשקם מערכי טילים וכטב"מים, לחלץ מערכות ומשגרים שהוסתרו מתחת לקרקע או נקברו בהריסות ולהחזיר יכולות התקפיות לכשירות לקראת אפשרות של התחדשות העימות.
הציר הרוסי-איראני, אם כן, מקבל כעת משמעות חדשה: בעבר סיפקה איראן לרוסיה את הכטב"מים ששימשו אותה במלחמה באוקראינה; כעת רוסיה, שכבר רכשה ניסיון ויכולת ייצור עצמאית, מסייעת לטהראן לשקם את מה שאיבדה במלחמה. ובמרכז מערכת היחסים הזאת נמצא נתיב ימי שבעבר זכה לתשומת לב מועטה יחסית – והפך לאחר המלחמה לאחד מצינורות האספקה הרגישים ביותר של איראן.
