הגאון הרב אליהו מאיר פייבלזון, ראש בית המדרש "פתחי עולם" הגיש היום (ראשון) את התכנית 'שיחת היום' ב'קול חי' ועמד על משמעותה של השנה החדשה וברעיון העומד בבסיס ראש השנה ויום הדין. הרב פייבלזון פתח בהבחנה בין השנה המתחילה בניסן, המסמלת את הסיפור הכללי של עם ישראל שהחל ביציאת מצרים, לבין השנה המתחילה בתשרי – שבה האדם נדרש לבנות מחדש את תפיסת חייו ואת מערכת היחסים האישית שלו עם הקב"ה. "אנחנו צריכים ללמוד ליצור איזושהי תפיסה בהירה, תפיסה נכונה של דעת", אמר.
בהמשך הביא הרב את דברי הטור על מנהגם של ישראל בערב ראש השנה להסתפר ולהתכונן לחג, כשהם "לובשים לבנים ומתעטפים לבנים" ושמחים, משום שהם מכירים את דרכו של הקב"ה ובטוחים שיעשה להם נס. לדבריו, אין מדובר רק בהוראה הלכתית כיצד להתנהג ביום הדין, אלא בתיאור עמוק של זהותו של עם ישראל: "איזו אומה כאומה זו שמכרת אופיו של אלוקיה". כלומר, יהודי מגיע לראש השנה מתוך הכרה במי שעומד מולו ומתוך אמון בסיסי בקשר שבינו לבין בוראו.
הרב פייבלזון ביקש להציע מבט אחר על עצם המושג "יום הדין". לדבריו, הדין אינו נועד רק לעורר פחד, אלא מלמד עד כמה האדם חשוב בעיני הקב"ה. "יום דין זה אומר שהקב"ה אכפת לו ממך, ואתה חשוב לו", הסביר. "הוא רוצה אותך כשותף. יש לו, במילים אחרות, מערכת יחסים איתך". לדבריו, כפי שבמערכת יחסים אמיתית בין בני אדם יש משמעות לאופן שבו כל צד מתייחס לזולתו, כך עצם הדין מבטא את החשיבות שמעניק הקב"ה למעשיו ולבחירותיו של האדם.
עוד באתר:
מכאן הסביר כי אין מעשה משמעותי של האדם שנעלם או הופך לחסר חשיבות. "כל מעשה הוא חשוב. הוא משמעותי", הדגיש. העובדה שיש דיון על מעשיו של האדם אינה מעידה רק על חומרת החטא, אלא דווקא על עומק הקשר: "אין מערכת יחסים אלא דין". לשיטתו, אילו הקב"ה היה מעניק לאדם הכול ללא כל ציפייה, דרישה או משמעות למעשיו, דווקא אז היה הדבר מלמד שלבחירותיו של האדם אין ערך אמיתי.
לצד רצינות הדין, הרב הדגיש את הצד השני של ראש השנה – האמון בטובו של הקב"ה וברצונו באדם. "אם אני מבין שאלוקים פשוט אוהב אותי", אמר, הרי שלא ניתן להגיע למסקנה שהקב"ה מתייאש מאדם. "אין דבר כזה… הרצון שלו בי, הרצון שלו בתוכנית שאני צריך לעשות – הם אין סוף". לדבריו, הביטחון ש"יעשה להם נס" אינו הבטחה שכל פרט בחייו של אדם יתנהל בדיוק כרצונו, אלא אמונה שהקב"ה מוביל אותו ואת עם ישראל אל התיקון.
את ראש השנה תיאר הרב כהזדמנות להתחיל מחדש: "כל שנה זה התחלה חדשה". לדבריו, כשאדם ניצב מול חוסר הוודאות של השנה הבאה הוא זקוק לתקווה, אך התשובה היהודית אינה התעלמות מחוסר הוודאות אלא היכרות מחודשת עם הקב"ה. "יום של מלכויות" הוא לדבריו יום שבו "אנחנו פוגשים את הקב"ה מחדש", מבהירים לעצמנו כיצד בנויים החיים ומעמידים שוב את הבסיס: "מערכת יחסים עמוקה, משמעותית, חזקה וטובה".
לקראת סיום סיפר הרב על בחור ישיבה שנשמע בסיום תפילת נעילה אומר לחברו: "הסתיימה ההצגה". איש צוות שביקש לסלקו מהישיבה התייעץ עם הרב פייבלזון, שהציע לברר תחילה למה התכוון. לאחר שיחה עם הבחור התברר כי מאחורי המשפט עמדה דווקא שאלה כנה: אחרי כל עוצמת יום הכיפורים, "מה אנחנו עושים פה? ממשיכים הלאה? חוזרים חזרה הלאה?". הרב הסביר כי זו בדיוק הנקודה: הימים הנוראים אינם "הצגה", אלא זמן שבו "אנחנו יוצרים את מערכת היחסים מחדש. בונים את התפיסה. בונים את הקשר. בשביל שנה חדשה".
בסיכום הדברים העמיד הרב פייבלזון שני פנים ליום הדין: מצד אחד, לכל אדם יש תפקיד ושליחות בתוך התוכנית האלוקית הכוללת, ובראש השנה נידון האופן שבו הוא ממלא אותם; מצד שני, ישנה מערכת יחסים אישית בין האדם לבוראו, שבה לכל פרט יש משמעות. "יש מערכת יחסים, והקב"ה אכפת לו", סיכם. מתוך שתי ההבנות הללו, עם ישראל נכנס לשנה החדשה כשהוא מכיר את בוראו, מכיר ברצינות הדין – ובו בזמן מלא אמון ותקווה.
האזינו לדברים המלאים ב'שיחת היום' ב'קול חי':
