במסגרת פינת "אלול שלי" בתוכנית 'זמן אוויר' ב'קול חי', שוחח מנחם טוקר עם הזמר רולי דיקמן בשאלון אלולי שהפך במהרה לשיחה רחבה על ימי הישיבה, נוסחי התפילה, החזנות המשפחתית והדרך שבה כל אדם מוצא את החיבור האישי שלו לימים הנוראים. דיקמן, שבימים אלה חוזר לדבריו ל"זמן" בישיבה, אמר בהומור כי אצלו "הדגים רועדים כל השנה", והודה שהאווירה של אלול בישיבה היא חוויה שקשה להסביר למי שלא עבר אותה בעצמו.
דיקמן סיפר כי אחד הדברים המרכזיים שהוא זוכר מאלול הוא עצם פתיחת הזמן, כניסתם של בחורים חדשים וההכנה ההדרגתית לראש השנה וליום הכיפורים. לדבריו, אפילו לאחר החתונה רבים חוזרים לישיבה ביום כיפור דווקא בגלל האווירה והנוסח שעליהם גדלו. "אם אתה לא חווה את זה בתור בחור, אי אפשר להסביר את זה", אמר, והוסיף כי עצם השמיעה של הנוסח המוכר כבר מכניסה אותו לאווירת הימים הנוראים.
כשנשאל על חזנות בראש השנה, סיפר דיקמן כי בעבר שימש כחזן במקומות שונים ומפתיעים, ובהם יישובים שאינם חרדיים ואף בכלא. אלא שבשנים האחרונות הוא מעדיף דווקא להיות מתפלל מן השורה. לדבריו, תפקיד החזן דורש הכנות, שמירה על הקול, קימה מוקדמת וריכוז מתמיד בביצוע: "תן לי לבוא להתפלל בלי שום לחץ". כיום הוא מתפלל לדבריו בבית הכנסת הגדול ברמת גן, שם משמש ישראל רנד כחזן, ומעדיף ליהנות מן התפילה מהמקום הקבוע שלו.
עוד באתר:
בשאלת השיר האלולי שלו, בחר דיקמן בשיר שהוציא לקראת אלול, "וסלחתי כדבריך", שהולחן בידי יאיר שובל. דיקמן סיפר כי כבר בשמיעה הראשונה התחבר מאוד ללחן: "היה לי דמעות בעיניים, ואמרתי: אם יש לי דמעות בעיניים, זה השיר שאני מוציא". הוא שיבח את שובל, שהלחין לדבריו גם יצירות נוספות, ותיאר את הבחירה בשיר כחיבור רגשי מיידי.
חלק נרחב מהשיחה הוקדש לנוסחי הימים הנוראים בבית משפחת דיקמן. רולי סיפר כי אביו הוא בעל תפילה ותיק כבר כשלושים שנה וכי הוא עצמו גדל על נוסח חברון. לדבריו, אביו אף עובד על דיסק של נוסחי הימים הנוראים עם עיבוד תזמורתי סימפוני, כאשר בני משפחת דיקמן משתתפים במקהלה. רולי סיפר כי בשנת הקורונה נאלץ להתפלל ביום כיפור במניין מצומצם של מאומתי קורונה, שבו התפללו בנוסח פוניבז', וחווה עד כמה שינוי בנוסח שאליו אדם רגיל יכול להשפיע על התחושה בתפילה.
לקראת סיום השאלון סיפר דיקמן כי בראש השנה הוא נוהג לצעוד כ-50 דקות לכל כיוון כדי להתפלל ברמת גן, משום שהוא אוהב מאוד את התפילה במקום ואת המקהלה. ביום כיפור, לעומת זאת, הוא מתפלל אצל אביו ונהנה מהנוסח הקבוע והמוכר. לדבריו, הוא פחות מתחבר לנסיעות לאומן ולמקומות שבהם נוסח התפילה שונה מאוד מזה שעליו גדל, אף שהוא מכבד כל סגנון וכל דרך.
בסופו של דבר חזר דיקמן שוב ושוב לנקודה אחת: אין נוסח אחד שמתאים לכולם. יש מי שמתחבר לתפילה שמחה ומוזיקלית, יש מי שזקוק לבכי ולניגונים עתיקים, ויש מי שמעדיף נוסח ישיבתי מוכר. "כל אחד, העיקר להתפלל רק לאבא", אמר. לדבריו, הרעיון שבתחילת שמונה עשרה אומרים "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" מלמד שכל אחד עובד את הקב"ה מהמקום שלו ובדרך שמחברת אותו.
האזינו לקטע המלא מתוך 'זמן אוויר' ב'קול חי':
