בתוכנית 'שעתיים לשבת' עם מני גירא שוורץ, הובא ווארט לפרשת ניצבים, על הפסוק: "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך". נשאלת השאלה, אם התורה פונה לכל אחד ואחד מישראל, מדוע נאמר גם "ואת לבב זרעך"?
ה"דברי יחזקאל" מבאר כי כאשר אדם שב בתשובה שלמה, בבחינת "ומל את לבבך", הוא זוכה שגם "ומל את לבב זרעך", כלומר שבניו יהיו עובדי ה' יתברך. הדברים מקבלים משמעות מיוחדת בחודש אלול, סמוך לראש השנה, כפי שכותב בעל הטורים, אלול – ראשי תיבות "את לבבך ואת לבב".
מכאן עולה עצה למי שמצטער בגידול ובחינוך הבנים לדרך ה': על ידי שההורים עצמם יתחזקו וישובו אל ה', יזכו שגם לב בניהם ייפתח לעבודת ה'. רבי יהושע מבעלז עומד על שאלה נוספת: הרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ואם יראת שמים מסורה לבחירתו של האדם, כיצד הפסוק מבטיח "ומל ה' את לבבך"?
עוד באתר:
הביאור הוא שהפסוק מדבר באדם שעושה חשבון נפש, מגלה שחסר לו ביראת שמים והדבר גורם לו שברון לב. הוא מרגיש שחייו אינם חיים ללא עבודת ה', ולכן בקשתו ליראת שמים היא "למען חייך". כאשר הקב"ה רואה שאדם מבקש את יראת השמים מפני שבלי זה אינו יכול לחיות חיים טובים, הוא זוכה לשוב אליו באמת.
לפי זה מתבארת גם בקשת הימים הנוראים: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים". הדגש הוא "למענך" – הרצון בחיים הוא כדי שנוכל לעשות את רצון ה', ולא חלילה לחיות חיי הפקר, שעליהם נאמר שאפילו בחייהם נקראים מתים.
