רגע של קדושה: כך נחבר את הילדים לקול השופר

ראש השנה עם הילדים, ששה ימים-ששה צעדים חינוכיים.
להתכונן עם הילדים לראש השנה בבית, לחוויה של קדושה, תפילה וצמיחה.
הצעד שלישי/ השופר – להפוך את הרגע- לחוויה שהילד יזכור.

"לשמוע קול שופר":

יש רגע אחד בראש השנה שאפילו ילדים קטנים יודעים לצפות לו: רגעי תקיעת השופר.
הקול המיוחד של השופר עוצר לרגע את התזוזות ואת כל מה שמסביב. כולם מקשיבים. גם ילד שאולי התקשה לשבת בתפילה יכול פתאום להיות מרוכז ולחכות לקול השופר.
אבל כדי שהילד יתחבר לרגע הזה, לא חייבים לחכות עד ראש השנה.

להתחיל להכין אותו -כבר בבית:

אפשר להראות לילד שופר, אם יש בבית. אפשר להסביר לו בפשטות שמחר או בעוד כמה ימים נשמע בבית הכנסת את קול השופר ושזהו רגע מיוחד מאוד בתפילה.
אין צורך להיכנס עם ילד קטן להסברים ארוכים. אפשר לומר משפט פשוט:

"כשנשמע את השופר, נעצור ונקשיב. זה קול שמזכיר לנו להתקרב לקב"ה ולהתחיל את השנה החדשה- בצורה טובה."

המשפט הקצר הזה יכול להישאר עם הילד.

לתת לילד- לחכות לרגע:

ילדים אוהבים ציפייה. כאשר מכינים אותם מראש, הרגע עצמו מקבל – משמעות אחרת.
אפשר לומר בערב החג: "מחר, כשנגיע לבית הכנסת, יהיה רגע מיוחד שבו כולם יהיו בשקט ויקשיבו לקולות השופר."

אפשר לשאול את הילד: "אתה זוכר איזה קול עושה השופר?"

אפשר אפילו לחזור יחד על מה שהוא כבר מכיר: תקיעה, שברים ותרועה, בהתאם לגילו ולמה שלמד.

לא להפוך את הלכות השופר והקולות- למבחן:

אנחנו לא צריכים לבדוק אם הילד יודע את כל ההלכות או את כל שמות הקולות. אנחנו רוצים שהוא ירגיש שהשופר הוא חלק -מחוויה מיוחדת.

בזמן התקיעות – פחות מילים- יותר הקשבה:

כשהגיע רגע התקיעות, כדאי לאפשר לילד פשוט -להקשיב.
לא צריך ללחוש לו ללא הפסקה: "תסתכל", "תקשיב", "אל תזוז".
אפשר להכין אותו מראש, ואז לתת לרגע- לדבר בעצמו.

קול של השופר מחנך יותר- מהרבה מילים:

ילד שרואה את אבא עומד ומקשיב בכובד ראש מרגיש שמשהו משמעותי מתרחש.
גם אם הוא עדיין לא מבין את כל עומק המשמעות, הוא קולט שהרגע הזה חשוב לאבא שלו.
אבא שעוצר הכול, מקשיב ומתכוון – זה מלמד את הילד על קדושת הרגע יותר מהרבה מילים והסברים.

לשמוע מהילד -מה הוא שמע מהשופר:

אחרי תפילת מוסף, אפשר לשאול: "מה הרגשת- כששמעת את קולות השופר?"
אולי הוא יאמר: "זה היה חזק." אולי: "אהבתי את הקול."
ואולי הוא פשוט – הוא רק יחייך, גם זו תשובה.

עם ילד גדול יותר, אפשר להמשיך ולשאול: "מה לדעתך השופר רוצה לומר לנו?" ולתת לו לשתף במחשבות שלו.

נקודה למחשבה להורים:

אנחנו רוצים שהילדים שלנו יזכרו את ראש השנה. אבל זיכרונות משמעותיים לא נוצרים רק מהסברים. הם נוצרים- מרגעים.

רגע שבו אבא מחזיק את ידו של הילד. רגע שבו כולם נעצרים ומקשיבים.
רגע שבו קול השופר ממלא את בית הכנסת. ורגע שבו הילד מבין: יש כאן משהו מיוחד.

אם נצליח לתת לילד את- התחושה הזאת: תקיעת השופר לא תהיה רק עוד חלק בסדר התפילה. היא תהיה רגע של קדושה, של חיבור ושל משמעות – רגע שהוא ייקח איתו גם לשנים הבאות.

במאמר הבא: הצעד הרביעי – שולחן החג: איך הופכים את סעודת ראש השנה לזמן של: חיבור, שמחה וערכים?

קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
הצעד הראשון – ראש השנה עם הילדים: הצעד שמתחיל עוד לפני החג
הצעד השני – לא רק לשבת בשקט: כך נחבר את הילדים לתפילת החג