תחקיר נרחב של ה'ניו יורק טיימס', המבוסס על שיחות עם גורמים איראנים ואנשי משמרות המהפכה, חושף מאבקי כוח חריפים בצמרת טהרן, שרשרת פיקוד מעורערת והחלטות צבאיות שהתקבלו לכאורה ללא ידיעת בכירים. במרכז התחקיר עומדת תקיפת שלוש ספינות מסחריות במצר הורמוז בחודש יולי, זמן קצר לאחר הבנות בין איראן לארצות הברית שנועדו לבלום את ההסלמה. אחת המטרות הייתה מכלית גז טבעי נוזלי קטארית, והפעולה הובילה לתגובה אמריקנית נרחבת.
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, ששהה בעיראק בטקסי האבל על מות המנהיג העליון עלי חמינאי, התקשר בזעם למפקד משמרות המהפכה, הגנרל אחמד וחידי. הוא הגדיר את התקיפה "פזיזה" ודרש לדעת מי אישר אותה. לפי חמישה גורמים איראנים ושני אנשי משמרות המהפכה, וחידי השיב כי לא אישר את הפעולה ואף לא ידע עליה מראש. גם המועצה העליונה לביטחון לאומי לא עודכנה לכאורה. זמן קצר לאחר שפזשכיאן שב לטהרן תקפה ארצות הברית מערכי הגנה אווירית, מתקני תצפית, אתרי טילים נגד ספינות, אתרי שיגור כטב"מים ומטרות נוספות באיראן.
בדיקה פנימית הצביעה, לטענת שלושה גורמים איראנים, על חוסיין טאאב כמי שמילא תפקיד מרכזי בהחלטה. טאאב, לשעבר ראש מערך המודיעין של משמרות המהפכה, הודח ב-2022 בידי עלי חמינאי בעקבות כישלונות ביטחוניים והחדירה שיוחסה לישראל. לאחר חיסול חמינאי הוא שב למרכז הכוח, סייע לפי הדיווח לבחירת מוג'תבא חמינאי ליורשו ומונה לראש הבסיג'.
עוד באתר:
התחקיר טוען כי טאאב, שהתנגד להסדרה עם וושינגטון, הורה על התקיפה. לפזשכיאן נאמר כי מפקדים בשטח הסתמכו על הוראה מוקדמת שהתירה לתקוף כלי שיט שנחשדו בערעור השליטה האיראנית בהורמוז. ישיבות הצמרת הידרדרו לצעקות ולהאשמות בבגידה, שני גנרלים איימו להתפטר, ומוחסן רזאי הוצב בעמדת מפתח בניסיון לתווך בין מוקדי הכוח.
מעל המשבר מרחפת שאלת שליטתו של מוג'תבא חמינאי, שכמעט אינו נראה בציבור מאז מות אביו. לפי התחקיר, גם בני משפחתו אינם יודעים היכן הוא שוהה, והמשטר מסתפק בהודעות על פעילותו. באחד המקרים הוסע פזשכיאן תחת אבטחה כבדה וניהל קשר מאובטח עם אדם שהוצג כמתווך מטעם המנהיג העליון, אך לאחר מכן לא היה בטוח אם שוחח עם חמינאי עצמו.
מנגד, כלי התקשורת הממלכתיים דיווחו בסוף יולי על פגישה ממושכת שעסקה בעניינים צבאיים וכלכליים. היעדרותו המתמשכת מעוררת שאלות בנוגע למצבו ולזהות הגורמים שמנהלים בפועל את איראן.
בצמרת התגבשו שתי תפיסות מנוגדות: פזשכיאן ויו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף מזהירים כי המשך המלחמה, המצור על נתיבי הסחר והפגיעה ביצוא הנפט יעמיקו את המשבר; מולם מבקשים ניצים במשמרות המהפכה להגביר תקיפות נגד כוחות וכלי שיט אמריקניים, לפגוע בחיילים ולהפעיל את החות'ים והמיליציות הפרו-איראניות בעיראק נגד מתקני נפט.
מטרתם, לפי הדיווח, היא להעלות את מחיר העימות ולהזניק את מחירי האנרגיה. במקביל, האינפלציה השנתית באיראן הגיעה ביולי ל-66%, מחירי המזון עלו בשיעור חד אף יותר ופזשכיאן הודה כי הבעיות הכלכליות "התרבו פי כמה". חזרתו של טאאב לפיקוד על הבסיג' מעידה כי המשטר נערך לא רק לעימות חיצוני, אלא גם לאפשרות של התפרצות מחודשת ברחובות.
