רגע מטלטל נרשם בתוכנית "עומקא דליבא" בהגשת אפרת ברזל ב"קול חי", כאשר אם לשמונה ילדים סיפרה כי שבעה מהם מנותקים ממנה לחלוטין זה קרוב לחמש שנים - ושיתפה בדרך הרוחנית והרגשית שבאמצעותה היא מנסה להתמודד עם הכאב ולשמור על אהבתה לילדיה.
"שבעה מתוך שמונת ילדיי מנותקים ממני", סיפרה. לדבריה, ביום הריאיון מלאו 1,705 ימים לניתוק, שאותו תיארה כמוחלט. היא הוסיפה כי מבחינתה התהליך החל עוד שנים קודם לכן, כאשר עדיין התגוררה בבית.
למרות הכאב, האם ביקשה שלא להתמקד בפרטי הסכסוך המשפחתי או בחיפוש אחר אשמים. לדבריה, הדרך שלה להתמודד מתחילה דווקא בניסיון "לצאת מהסיפור האישי" ולהתבונן על המציאות מתוך אמונה.
עוד באתר:
"כל הנושא של הניכור הוא בעצם נפרדות", אמרה, וקשרה את הדברים לימי התשובה ולשאיפה לחיבור מחדש - עם הקב"ה, עם האדם עצמו ועם ילדיו.
בשלב הזה היא פנתה ישירות לילדיה: "אני שולחת מכאן המון אהבה לילדיי. חייבת לומר שלא משנה מה קרה - ילדים יקרים, אמא תמיד אוהבת. אמא תמיד אוהבת ולא מאשימה, כי היא האמא שלכם".
לדבריה, אחד הדברים המרכזיים שלמדה במהלך ההתמודדות הוא הצורך להשתחרר ככל האפשר מאשמה - הן מהאשמה עצמית והן מהאשמת הצד האחר. היא טענה כי הורים המצויים במצבי נתק עוברים בעצמם תהליכים קשים, וכי התמקדות בכעס ובנקמה עלולה להרחיק עוד יותר את האפשרות לחיבור.
האם סיפרה כי היא עצמה מכירה את הכאב משני צדדיו: לדבריה, בילדותה חוותה ניכור מאביה, וכיום היא מתמודדת כאם עם נתק מילדיה. את החוויה הכפולה הזו היא הפכה, לדבריה, לתהליך אישי של עבודה על אמונה, סליחה ואהבה.
אחד הכלים שבהם היא משתמשת הוא דיבור אל ילדיה גם כשהם אינם נמצאים מולה. היא לוקחת תמונה של כל ילד, מביטה בה ומדברת אליו. "אני רוצה לשלוח אהבה לכל אחד מילדיי", הסבירה. "אני לוקחת תמונה שלי, ילד לילד, ומדברת אליו".
היא תיארה כיצד היא אומרת לילדיה בדמיונה: "לא משנה, ילד, מה קרה. לא משנה מה עשית... אני אוהבת אותך ומבקשת סליחה". לדבריה, היא אינה מבקשת למחוק את האירועים שהתרחשו, אלא לנסות שלא לאפשר להם להפוך את הקשר כולו למאבק של האשמות.
בהמשך סיפרה כי במסגרת עבודתה בליווי תהליכי שינוי תודעתי ואמוני היא נעזרת גם בשיטת "הו'אופונופונו", המבוססת לדבריה על מרכיבים של אהבה, סליחה, הודיה והכרה. היא הוסיפה לתהליך מסר נוסף שהיא מבקשת להעביר לילדיה - אמון.
"אני רואה אותך, ילד שלי", תיארה. "יש לי אמון בנשמה שלך. יש לי אמון בכוח הטוב שבך, שיתעורר מעל הפחדים, מעל הסיפורים, מעל האשמה".
עם זאת, הדברים שנאמרו בתוכנית משקפים את תפיסתה האישית והאמונית של המרואיינת ואת הדרך שבה היא בוחרת להתמודד עם הנתק, ולא קביעה מקצועית שלפיה דיבור לתמונה או "שליחת אנרגיה" יכולים כשלעצמם להשפיע על ילד המצוי במקום אחר.
בסיום הדברים אמרה האם כי אפילו האפשרות שילדיה לא יחזרו אליה אינה משנה מבחינתה את האהבה שהיא מבקשת להמשיך להעניק להם: "הכי חשוב לי שיתחברו לעצמם. הכי חשוב לי שהילד יבין שהוא טוב".
אפרת ברזל סיכמה את השיחה בתקווה כי לקראת יום הכיפורים יצליחו הורים וילדים המצויים בנתק למצוא מחדש את הדרך זה אל זה, באמצעות דיבור נכון, סליחה וניסיון ליצור קשר.
האזינו לראיון המטלטל מתוך 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
