מדינות המפרץ מבקשות לקבל תפקיד משמעותי בכל משא ומתן עתידי בין ארצות הברית לאיראן, על רקע ההתפתחויות הדיפלומטיות בימים האחרונים והניסיון לקדם הסדר שיצמצם את המתיחות באזור. גורם בכיר בבית המלוכה באיחוד האמירויות אמר לערוץ 14 כי המדינות אינן מוכנות עוד להישאר מחוץ לחדר שבו מתקבלות ההחלטות הנוגעות ישירות לביטחונן, ודורשות להיות שותפות מלאות בתהליך. הדברים משתלבים בעמדה פומבית שהציג היועץ הדיפלומטי לנשיא איחוד האמירויות, אנואר גרגאש, שלפיה הדיון על עתיד האזור צריך להתקיים לא רק בין טהרן לוושינגטון אלא גם בין איראן למדינות ערב.
המסר הועבר על רקע פגישתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עם מנהיגים ובכירים ממדינות המפרץ בשולי העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק. כבר לקראת המפגש דווח כי המלחמה עם איראן והשלב הבא במדיניות האמריקנית כלפי טהרן יהיו במרכז הדיונים. מדינות המפרץ, שספגו במהלך העימות פגיעה בתשתיות ובפעילות הכלכלית, מבקשות כעת לצמצם את הסיכון לסבב הסלמה נוסף ולהשפיע בעצמן על המתווה האזורי שייווצר לאחר המלחמה.
לפי הגורם האמירתי, הגישה שהציגו המדינות בפני טראמפ משלבת שלושה יעדים: בלימת הסלמה בטווח הקרוב, הקמת מסגרת הגנה משותפת שתספק להן ביטחון והשתתפות בניהול המגעים בין ארצות הברית לאיראן. הרצון להגיע לרגיעה, לדבריו, אינו מלמד על נכונות לוותר לטהרן בסוגיות ביטחוניות. באיחוד האמירויות מדגישים כי ביטחונן של מדינות האזור אינו יכול להפוך לקלף מיקוח, ובמקביל ממשיכים לראות בישראל שותפה אסטרטגית חשובה באזור.
עוד באתר:
מאחורי הדרישה להשתלב בשיחות עומד גם חשש מהאפשרות שוושינגטון וטהרן יגבשו הבנות מבלי להביא בחשבון את האינטרסים של שכנותיה של איראן. מדינות המפרץ מבקשות מצד אחד לשמר ערוצי הידברות עם הרפובליקה האסלאמית, ומצד שני להיות מעורבות בכל הסדר שישפיע על מאזן הכוחות האזורי. הקו הזה כבר נשמע בפומבי: באמירויות קראו לדיאלוג ערבי-איראני, ובקטאר דיברו על הצורך במסגרת ביטחון אזורית משותפת הכוללת גם את איראן.
לצד המאמצים הדיפלומטיים, במדינות המפרץ קיימים גם סימני שאלה בנוגע למדיניות האמריקנית ולהמשך הדרך. לפי הדיווח, הן מבקשות מטראמפ עקביות רבה יותר והתחייבות שלא ימצאו את עצמן לבדן מול טהרן לאחר שיושג הסדר. המגעים עצמם נמצאים בתנועה: בימים האחרונים דווח על פעילות דיפלומטית מחודשת בין ארצות הברית לאיראן, וטראמפ אמר למנהיגים אזוריים כי קיימת "תנופה רבה" לקראת אפשרות של הסכם. מנגד, הפערים בין הצדדים טרם נפתרו, ולכן שאלת מקומן של מדינות המפרץ בכל מתווה עתידי הופכת לחלק מרכזי מהמאבק על עיצוב היום שאחרי.
