עשרות אלפי המתפללים שנוהרים בכל חול המועד פסח וסוכות לרחבת הכותל מכירים היטב את הרגע שבו מאות כהנים פורשים את טליתותיהם ומברכים יחד את הקהל. אלא שהמעמד, שנראה כיום כחלק בלתי נפרד מנוף הכותל, הוא מסורת חדשה יחסית – שנולדה לפני יותר מחמישה עשורים ביוזמתו של הגה"צ רבי מנחם מנדל גפנר זצ"ל. הקרן למורשת הכותל מציינת אף היא כי המעמד ההמוני נוסד על ידו בשנת תשל"א.
בני משפחת גפנר מספרים כי הקשר המיוחד של אביהם לכותל החל מיד לאחר שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. הרב גפנר שהה אז במקלט בשכונת מאה שערים, ולצדו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
לדבריהם, כאשר נשמעו קולות השמחה על שחרור הכותל, השניים לא מיהרו לצאת לחגיגות. במקום זאת הם החלו לעסוק בשאלות ההלכתיות שהתעוררו בעקבות האפשרות לשוב ולהתפלל במקום באופן חופשי – לאחר שנים שבהן הגישה ליהודים נמנעה.
להחזיר תפילה לכותל
עוד באתר:
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים רחבת הכותל עדיין לא נראתה כפי שהיא מוכרת כיום. בניו של הרב גפנר מספרים כי אביהם פעל כדי לחזק את אופיו של המקום כמוקד תפילה קבוע: הוא דאג לכיסאות מתקפלים עבור מתפללים מבוגרים, שכר הסעות פרטיות כדי להביא אנשים מהשכונות החרדיות לעיר העתיקה ופעל בנושאים שנגעו לסדרי התפילה ברחבה.
לדבריהם, הפעילות הזו נעשתה גם מול התנגדויות ומחלוקות בנוגע לאופיו של המקום בשנים הראשונות שלאחר שחרורו. את הפרטים הללו יש לראות כעדות המשפחתית על אותה תקופה. אבל הרעיון שהפך את שמו של הרב גפנר למזוהה עם הכותל הגיע כמה שנים לאחר מכן.
300 כהנים – והמקור בספר הרוקח
הרב גפנר נחשף למקור קדום המיוחס לספר הרוקח, שלפיו אם 300 כהנים יעמדו ויברכו את העם – יש בכך סגולה מיוחדת לגאולה. מקורות מאוחרים המתעדים את ראשית המעמד מצטטים מסורת דומה בשם הרוקח: "אם היו שלוש מאות כהנים עומדים בהר הזיתים והיו אומרים ברכת כהנים, היה בא המשיח". הרעיון שבה את לבו של הרב גפנר, אך לפני שיצא לדרך הוא נסע להתייעץ עם מרן הסטייפלר, הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל.
לפי עדות המשפחה, הסטייפלר תמך בעצם קיום המעמד אך חשש מפרסום נרחב של ההיבט המשיחי. גם מקורות העוסקים בתולדות המנהג מציינים כי הסטייפלר הורה שלא להרבות בפרסום ותעמולה סביב הסגולה. כך יצאה לדרך קריאה פשוטה: להגיע לכותל ולברך יחד ברכת כהנים.
יום חורפי – והמונים בדרך לכותל
המעמד הראשון נערך בג' בכסלו תשל"א. לפי התיאורים שנמסרו במשפחה, הלילה שקדם לו היה גשום וסוער, והמארגנים חששו שהציבור פשוט לא יגיע.
אלא שבבוקר השמים התבהרו, ולדבריהם החלה נהירה גדולה לעבר העיר העתיקה. בני המשפחה מתארים כיצד המונים הגיעו ברגל ובדרכים שונות, למרות הפרסום המצומצם וללא מערך הסעות מאורגן כפי שקיים באירועים גדולים כיום.
"לא היו אוטובוסים ולא היה פרסום גדול, אבל האנשים פשוט הגיעו", סיפרו בניו. ברחובות, לדבריהם, היו מי ששאלו "איזה חג היום?", ובירושלים כבר התבדחו שזה "החג של ר' מנדל גפנר".
בני המשפחה מספרים כי באותו מעמד ראשון השתתפו כאלף כהנים – הרבה מעבר ל-300 שהיו בלב היוזמה. מקורות היסטוריים מאשרים כי המעמד הראשון אכן נערך בשנת תשל"א בעקבות יוזמת הרב גפנר, לאחר שקיבל את תמיכתם של גדולי תורה.
ממעמד חד-פעמי למסורת קבועה
האירוע לא נשאר חד-פעמי. עם השנים נקבע המעמד בחול המועד פסח וסוכות והפך לאחד האירועים המזוהים ביותר עם הכותל המערבי. הקרן למורשת הכותל ממשיכה לציין בפרסומיה כי מדובר במעמד "מיסודו של הגה"צ רבי מנחם מנדל גפנר זצוק"ל".
בשנים רגילות משתתפים בו עשרות אלפי מתפללים, ולעיתים אף יותר מכך. בסוכות תש"פ, לדוגמה, דיווחה הקרן למורשת הכותל על כ-60 אלף משתתפים בברכת הכהנים של מוסף וכ-40 אלף בשחרית.
בניו של הרב גפנר זוכרים כי עבור אביהם היה זה יום חג של ממש. לדבריהם, הוא נהג להגיע למעמד כשהוא לבוש בקיטל לבן, וראה בברכת הכהנים לא אירוע מגזרי אלא תפילה של כלל ישראל.
יותר מחמישים שנה לאחר אותו בוקר חורפי, היוזמה הפרטית של יהודי ירושלמי אחד הפכה למחזה שמוכר בכל העולם היהודי: אלפי כהנים, עשרות אלפי מתפללים וברכה אחת שנאמרת יחד מול אבני הכותל.
ומה שהחל מקריאה כמעט צנועה ל-300 כהנים – הפך לאחד ממעמדי התפילה הגדולים והמרגשים בירושלים.
