מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן בחשיפת דיון סוער שטלטל את עולם הכשרות בחג ראשון של סוכות בבית מלון שאירח כ-400 אורחים.
הסיר שהסעיר
איש לא שיער שבאמצע סעודת חג הסוכות, דווקא במלון היוקרתי והמפואר, תתפתח בתוך דקות אחת הסוגיות הכשרותיות המורכבות ביותר שנראו במקום.
עוד באתר:
הכול התחיל כמעט במקרה.
אולם האוכל היה מלא. מאות אורחים ישבו סביב השולחנות, משפחות מכל רחבי הארץ, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, לצד אורחים שהגיעו מחו״ל במיוחד לחג. במטבח עבדו הטבחים בקצב מסחרר, תחת עיניהם הפקוחות של משגיחי הכשרות.
ואז זה קרה.
במהלך הכנת אחד הסירים הגדולים של הגולש, נשפכו שאריות נוזל של מי גבינת ריקוטה אל תוך הסיר שבו התבשלו תפוחי האדמה והבשר.
לרגע השתררה דממה.
אחד הטבחים הביט בסיר.
המשגיח הביט בטבח.
ואז כולם הביטו זה בזה.
השאלה הייתה פשוטה לכאורה, אך גורלית מבחינת הכשרות:
האם היה בסיר שישים כנגד מי הגבינה ואם לא, מה דין התבשיל?
תוך דקות נקראו למקום הרבנים.
אחד הרבנים, שהיה מן הפוסקים הספרדים, התיישב ליד הסיר, עיין בפרטי המקרה והחל לנתח את הסוגיה.
לאחר כמה רגעים אמר:
“אני פוסק כדעת מרן הבית יוסף. לפי שיטתו, במקרה כזה ניתן להשתמש בגוי כדי לבדוק אם יש בתבשיל טעם חלב. אם הגוי יטעם ולא ירגיש טעם חלב יש מקום להתיר. ואם לאחר מכן גם אני אטעם ולא ארגיש טעם חלב, ניתן יהיה לדון בהיתר אכילת התבשיל.”
אחד הנוכחים הנהן.
אבל הרב המשיך:
“ואם אני אטעם ולא ארגיש טעם חלב, הרי שלכאורה גם האשכנזים, הפוסקים כדעת הרמ”א, יוכלו לאכול מן התבשיל.”
המשפט האחרון עורר מיד תגובה.
רב אשכנזי שהיה במקום הרים את ראשו.
“לא כל כך מהר.”
כל המבטים הופנו אליו.
“הבעיה כאן,” אמר, “אינה רק שאלת הטעם.”
הוא עצר לרגע.
“הריקוטה הרי נעשית ממימי חלב. ולדעת הבית יוסף יש כאן צד של איסור משום אבר מן החי.”
החדר השתתק.
“ואם כך,” המשיך הרב, “יש כאן שאלה נוספת לגמרי: האם מותר בכלל לתת לגוי לטעום מן המאכל?”
הרב הספרדי הביט בו.
“מדוע לא?”
“משום לפני עיוור,” השיב הרב האשכנזי. “אם יש כאן חשש של אבר מן החי, הרי גוי אסור באבר מן החי. כיצד אפשר לתת לו לטעום מן התבשיל?”
כעת כבר לא היה מדובר רק בסיר גולש.
הסוגיה הפכה לדיון עקרוני.
הרב הספרדי לא ויתר.
“אבל אם כך,” אמר, “נמצא שיש לנו שאלה מעניינת מאוד. הרי ביצים הן לכאורה חלק מן הסוגיה הזו. האם נאמר שגם ביצים, או מאכלים המכילים ביצים, אסור לתת לגוי לטעום?”
הרב האשכנזי הנהן.
“כן. זו בהחלט שאלה שנדונה.”
הוא פתח ספר שהיה מונח לפניו.
“החתם סופר והמנחת חינוך דנו בסוגיה הזאת. ״מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור", האם ייתכן שיש דבר שלישראל אסור ולגוי מותר? ואם מדובר בביצה של טריפה שאסור גם לישראל ודאי שיש מקום לדון שאסור לתת לגוי לטעום ממנה.”
וגם תבשיל שנתבשל בקדירה שבישלו בה ביצים אסורות פעם אחת בעבר יש לאסור את כל התבשיל" כיון שההיתר המיוחד של 'נותן טעם לפגם' נתחדש רק בישראל ולא בגוי.
והביא מקור נוסף מהגמרא במסכת חולין שבני מעיים אסורים לגוי משום אבר מן החי ולישראל מותר.
ברגע הזה כבר היה ברור לכל מי שהיה בחדר:
הסיפור של הגולש הולך ומסתעף.
מה שהתחיל כשאלה פשוטה של מי גבינת ריקוטה שנשפכו לסיר, הפך בתוך דקות לדיון רחב בשאלות של טעם, שישים, איסור אבר מן החי, טעימת גוי, לפני עיוור, ביצים וכל המכיל ביצים או התבשלו יחד והיחס שבין פסיקת מרן הבית יוסף לבין פסיקת הרמ”א.
אבל כאן הדברים רק התחילו להסתבך.
השמועה עברה במהירות בין חדרי המלון.
עוד רב נקרא.
ואחריו עוד אחד.
רבני הרבנות נכנסו לתמונה.
מורי הוראה מבתי הוראה שונים החלו לעיין בסוגיה.
כל אחד ביקש לברר לא רק את עצם המקרה, אלא גם את הפרטים הקטנים:
מה בדיוק היה חומר הגלם?
כיצד יוצרה הריקוטה?
מה הייתה כמות מי הגבינה?
מה היה נפח הסיר?
האם היה שישים?
מה הדין אם הטבח הגוי כבר טעם?
האם היהודי הספרדי מותר לו לטעום כעת?
והאם בכלל מותר היה לתת לו לטעום?
ככל שנוספו השאלות, כך התרחקו הרבנים מן האפשרות להכריע במהירות.
הסיר עצמו כבר עמד בצד.
איש לא נגע בו.
הגולש, שהיה אמור להגיע לשולחנות החג, הפך לפתע ל”מוצג” הלכתי.
בינתיים, באולם האוכל, האורחים כלל לא ידעו מה מתרחש מאחורי הקלעים.
הם המשיכו בסעודת החג.
אבל במטבח האווירה הייתה שונה לחלוטין.
עוד ספר נפתח.
עוד מקור נבדק.
עוד טענה הועלתה.
וכל תשובה הולידה שאלה חדשה.
אט־אט התברר שהסיר הקטן יחסית הצליח לפתוח דיון הלכתי עצום.
בסופו של דבר, כל הרבנים והדיינים שהיו קשורים למערך הכשרות ולבתי ההוראה התכנסו סביב הסוגיה.
הדיון הפך לבירור מקיף.
לא עוד שאלה של טבח ומשגיח.
לא עוד “יש שישים או אין שישים”.
אלא סוגיה שהגיעה אל לב ליבם של דיני כשרות, טעימת גוי, לפני עיוור, אבר מן החי והבדלי הפסיקה שבין מרן הבית יוסף לרמ”א.
והסיר?
הוא עדיין עמד שם.
שקט.
מחכה להכרעה.
ובמלון כולו כבר הבינו:
לפעמים דווקא הטעות הקטנה ביותר במטבח יכולה לפתוח את אחת הסוגיות הגדולות ביותר על שולחן בית המדרש.
מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.
קישור ל"חדר הוראתי" – שאלות ובירורים, מידע והתייעצות, בתחום "כשרות המטבח היהודי ומוצרי המזון בעידן הטכנולוגי".
