ילד עף מקומה רביעית: הטיל האיראני שפגע בלב ערד

פרויקט סיכום שנת תשפ"ו ב'אמס' – הילד שעף מהקומה הרביעית: הלילה שבו טיל איראני נפל בלב ערד

מלחמת 'שאגת הארי' כבר קיבלה את המקום שלה ברשימת אירועי תשפ"ו. סיפרנו שם על מאות מטוסי הקרב, הטילים הבליסטיים, התקיפות באיראן והמערכה ששינתה את המזרח התיכון. אבל בתוך המלחמה הגדולה הזאת היה לילה אחד שראוי לסיפור משלו — בעיקר עבור הציבור החרדי.

מוצאי שבת, אור לד' בניסן תשפ"ו, 21 במרץ 2026. מעט אחרי השעה עשר בלילה נשמעו האזעקות בערד. טיל בליסטי ששוגר מאיראן חדר את מערך ההגנה ונפל בלב שכונת מגורים שבה מתגוררות, בין היתר, משפחות רבות מחסידות גור. בתוך שניות הפכו בנייני המגורים לזירת הרס עצומה.

 

כבר ב־22:34 דיווח פנחס בן זיו ב'אמס' על אירוע רב־נפגעים ועל יותר מ־40 פצועים, לצד לכודים ומנותקי קשר. בשל העומס על כוחות הרפואה הוזנקו מסוקים לאזור. רק בשעות הבאות, כאשר הושלמו הסריקות והפצועים פונו, התבררו ממדי האירוע במלואם — ולצד ההרס העצום, העובדה שלא היו הרוגים הפכה בעצמה לאחד מסיפורי אותו לילה.

רבע טון של חומר נפץ בלב השכונה

הבוקר חשף את מה שהחשכה הסתירה. לפי הנתונים שפורסמו ב'אמס', הטיל נשא ראש קרב במשקל של כרבע טון. עשרה בנייני מגורים ספגו נזקי הדף כבדים, חזיתות שלמות קרסו ותכולת דירות נחשפה לחלוטין. 115 בני אדם פונו לקבלת טיפול רפואי בדרגות פציעה שונות, ומאות תושבים נאלצו לעזוב את בתיהם.

 

ראש עיריית ערד, יאיר מעיין, מסר בבוקר שאחרי הפגיעה כי כל הנפגעים לא שהו בזמן הפגיעה במרחבים מוגנים. לדבריו, המקלטים עצמם עמדו בעוצמת ההדף. העובדה הזאת הפכה את ערד לאחת הדוגמאות הבולטות במהלך המלחמה לחשיבות ההקפדה על הנחיות פיקוד העורף.

אבל עבור חסידי גור בערד, הנתונים היבשים לא הצליחו לתאר את מה שהתרחש באותן שניות. משפחות איבדו את כל רכושן, ילדים חולצו מתוך דירות שקרסו, פצועים פונו לבתי החולים ובמשך שעות לא היה ברור אם מתחת להריסות נותרו לכודים נוספים.

 

בבוקר שאחרי עלה חבר מועצת העיר יצחק גורדון לשידור אצל בצלאל קאהן ודוד חכם ב'קול חי' ותיאר את המראות מתוך השכונה. הוא סיפר על בניינים שנפגעו בעוצמה קשה, על תינוק שנמצא חי בין בלוקים ועל ילד קטן שעף מתוך דירת משפחתו בקומה הרביעית. בין כל סיפורי החילוץ, דווקא הסיפור האחרון הפך במהירות לאחד הסמלים של הפגיעה בערד.

לילד קראו ידידיה רוטלוי. הוא היה בן שלוש. המיטה הייתה ריקה. משפחת רוטלוי התגוררה בקומה הרביעית. כאשר הטיל פגע, קירות הדירה קרסו וחדר הילדים נהרס. האב, ר' צבי מאיר רוטלוי, מיהר אל החדר וגילה ששניים מילדיו נמצאים במקום — אבל מיטתו של ידידיה הייתה ריקה.

רק מאוחר יותר התברר מה קרה. מעוצמת הפגיעה וההדף עף ידידיה מתוך הקומה הרביעית יחד עם חלקי המבנה שקרסו ונחת בין ההריסות למטה.

 

קובי שחר, נכה צה"ל ויוצא סיירת צנחנים שהיה באזור, נכנס לתוך ההריסות. הוא שמע בכי חלש וגילה את ידידיה בין גושי הבטון. בריאיון שהעניק בהמשך לצד האב, שחזר שחר כיצד גוש בטון כבד נעצר סמוך מאוד לראשו של הילד, וכיצד במהלך החילוץ נאלץ להדוף בידו אבן נוספת שנפלה מלמעלה.

הילד הוצא מההריסות חי.

הוא פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע, ובתוך זמן קצר התברר שמצבו טוב בהרבה מכפי שאפשר היה לצפות לנוכח הנפילה וההרס שסביבו. כעבור ימים ספורים הוא כבר שוחרר מבית החולים.

 

אביו סיפר לאחר מכן כי כאשר הגיע לחדר הילדים וראה שהמיטה ריקה, לא ידע היכן נמצא בנו. באותן דקות, בעוד הוא עצמו לכוד בדירה ההרוסה, חשב על האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' מגור, מי שעמד מאחורי התבססות הקהילה החסידית בערד, ואמר לעצמו שבנו נמצא כעת "בידיים שלו". כאשר האב והמחלץ נפגשו לאחר מכן, הוא הודה לו על שהפך לשליח להצלת חייו של ידידיה.

"בניינים של ארבע קומות נמחקו"

באותו יום המשיך 'קול חי' להביא את הקולות מתוך הזירה. בתוכנית 'הפוך על הפוך' שוחח הרב משה בן לולו עם גברת לוין, תושבת ערד שנמצאה בסמוך למוקד הפגיעה. היא התראיינה כאשר חלק מדירתה עדיין הרוס והיא ממתינה למתנדבים שיגיעו לאטום את החלונות.

 

העדות שלה המחישה את הפער בין הכותרות למציאות בשטח. מאחורי המספרים על בניינים שניזוקו היו משפחות שנכנסו ללילה אחד לביתן ובבוקר כבר לא ידעו מתי יוכלו לחזור אליו. חלק מהתושבים פונו לבתי מלון, אחרים עברו לקרובי משפחה, ומתנדבים וארגוני חסד החלו לאסוף ביגוד, מזון וציוד בסיסי עבור מי שנותרו כמעט ללא דבר.

בחסידות גור נפתחה מיד התגייסות רחבה. כבר למחרת הפגיעה פרסם 'אמס' את ההוראה שהועברה בשם האדמו"ר לחסידים להתגייס לקרן מיוחדת עבור המשפחות שאיבדו את קורת הגג ורכושן. הגבאי ר' איצ'ה מאיר טאומן קרא לחסידים לסייע ברכישת ביגוד ובצרכים בסיסיים לנפגעים.

 

יומיים לאחר מכן הגיע לערד הרה"צ נחמיה אלתר, בנו של מרן האדמו"ר מגור, בשליחות אביו. הוא עבר בין הפצועים ובני המשפחות, התעניין במצבם הרפואי והכלכלי וחיזק את ילדי הקהילה. בערב ראש חודש ניסן נשלח גם מכתב חיזוק חריג מהאדמו"ר עצמו לכלל החסידים, ובפרט לתושבי ערד. ב'אמס' ציינו כי מדובר בצעד נדיר מאוד וכי הפעם הקודמת שבה כתב הרבי מכתב מסוג זה לחסידים הייתה בתקופת הקורונה.

 

גם מחוץ לחסידות החלה התגייסות. מרן הגר"י זילברשטיין קרא לציבור לסייע למשפחות שנותרו ללא קורת גג ואף פתח בעצמו את מגבית החירום בתרומה מכיסו. כך, לצד כוחות ההצלה והשיקום, בתוך שעות קמה גם מעטפת קהילתית עבור עשרות המשפחות שנפגעו.

גם הילדה שנלחמה על חייה חזרה הביתה

ידידיה רוטלוי היה הסיפור המפורסם ביותר שיצא מהזירה, אבל הוא לא היה הילד היחיד שנפגע קשה.

ילדה בת שבע מערד פונתה לסורוקה במצב אנוש לאחר שנפגעה מרסיסי זכוכית שהתנפצו מעוצמת ההדף. היא סבלה מדימומים ומפגיעה רב־מערכתית ועברה ניתוחים מורכבים. במשך שבועות נמשך המאבק הרפואי על החלמתה. בחודש אייר הגיע גם הסיפור הזה לסיום משמח. 'אמס' דיווח כי לאחר הניתוחים ותקופת שיקום ממושכת שוחררה הילדה לביתה. עוד אחת מהפצועות הקשות ביותר בזירה הצליחה לחזור למשפחתה.

בינתיים התברר גם פרט נוסף מהמערכה עצמה. שלושה ימים לאחר הפגיעה חשף דובר צה"ל תא"ל אפי דפרין כי צה"ל איתר וחיסל את החוליה שהייתה אחראית לשיגור הטיל שפגע בערד. יום קודם לכן פורסם כי מערכת 'קלע דוד' היא שניסתה ליירט את הטילים שפגעו בערד ובדימונה ולא הצליחה לעשות זאת.

ואז, שבועיים אחרי, הגיע הטלפון המשמח

בג' דחול המועד פסח, י"ח בניסן, שבועיים בלבד לאחר הלילה שבו חיפש ר' צבי מאיר רוטלוי את בנו בין קירות ביתו ההרוס, פרסם 'אמס' עדכון נוסף ממשפחת רוטלוי. הפעם זו לא הייתה ידיעה על טילים, בית חולים או הריסות. נולדו תאומים. בן ובת. ידידיה בן השלוש, שרק שבועיים קודם לכן עף מדירת המשפחה בקומה הרביעית ונשלף מתוך ההריסות, הפך לאח גדול לשניים.

 

בני המשפחה והקהילה ראו בכך סגירת מעגל מרגשת במיוחד. הבית בערד עדיין לא חזר לקדמותו, משפחות רבות עדיין היו מפונות והשיקום הגדול רק התחיל — אבל למשפחת רוטלוי, אחרי השבועות הקשים שעברו עליה, נכנסה פתאום שמחה כפולה.

הפגיעה בערד הייתה רק אחת מעשרות זירות שיצרה מלחמת 'שאגת הארי', אבל בציבור החרדי היא נחרתה באופן מיוחד. שכונה שבה חיות משפחות רבות מחסידות גור ספגה טיל בליסטי כבד; עשרות דירות נהרסו או נפגעו; ילדים נפצעו ומשפחות פונו מבתיהן.

ומתוך תמונות ההרס נשארה תמונה אחת שקשה לשכוח: מיטה ריקה בקומה הרביעית, אב שמחפש את בנו — וילד בן שלוש שנמצא למטה בין ההריסות, חי.