מאחורי היעדרויות הילד -מבית הספר,
20 פסיעות להורים, מדרגה אחר מדרגה,
"להקשיב להיעדרות – ליצור נוכחות"
המדרגה הראשונה -מהו אי-ביקור סדיר?
המדרגה השנייה – הסיבות לאי-ביקור סדיר
עוד באתר:
המדרגה השלישית – הסימנים המוקדמים לאי-ביקור סדיר:
כשההיעדרות מתחילה -עוד לפני שהיא מופיעה:
ילד שמתקשה בלימודים, בחברה או בהתארגנות בבוקר, עשוי לבטא קושי שעדיין אינו מתבטא בהיעדרות. לפני שהקושי יהפוך להיעדרות. חשוב לזהות את הסימנים המוקדמים ולברר מה עומד מאחוריהם.
שמונה סימנים שכדאי להורים להכיר:
כל ילד עשוי לעבור ימים של קושי או שינוי. אולם, כאשר כמה סימנים חוזרים לאורך זמן, חשוב: להתייחס אליהם, לברר את מקורם, ולזהות, אם הילד זקוק לתמיכה.
הסימן הראשון- מאיחור חד פעמי -לדפוס חוזר:
ילד שהיה רגיל להגיע בזמן, מתחיל לאחר מדי פעם. אין צורך להיבהל מכל איחור, אך כאשר האיחורים חוזרים, כדאי לעצור ולבדוק מה עומד מאחוריהם. לפעמים, האיחור, הוא הסימן הראשון לקושי עמוק יותר.
הסימן השני- הבוקר כמדד:
אחד המקומות שבהם ניתן לזהות את הקושי, הוא זמן ההתארגנות. אם בכל בוקר מתחיל ויכוח סביב: התיק, ארוחת הבוקר, או היציאה מהבית, כדאי לשאול, האם מדובר רק בקושי להתארגן, או שהבוקר הפך עבור הילד, למפגש מאיים עם יום הלימודים.
הסימן השלישי- יותר בקשות להישאר בבית:
"אני לא מרגיש טוב", "קשה לי היום", "אפשר להישאר בבית רק היום?"
כאשר בקשות כאלה חוזרות, חשוב לא להתייחס אליהן רק כניסיון להתחמק. ייתכן, שהילד מנסה לומר בדרך עקיפה, שמשהו במסגרת, נעשה עבורו- קשה.
הסימן הרביעי- שינוי בהתנהגות:
גם שינוי בהתנהגות, יכול להיות סימן:
ילד שהיה רגוע בבוקר -נעשה עצבני.
ילד שהיה משתף בחוויותיו -נעשה שקט.
או ילד שהיה שמח לספר על בית הספר – לפתע הוא מפסיק לדבר עליו.
שינוי כזה, אינו מוכיח שקיימת בעיה בבית הספר, אך הוא מצדיק -התעניינות.
הסימן החמישי-ירידה במוכנות ללימודים:
כאשר הילד מתחיל: להימנע מהכנת שיעורי בית, אינו מכין תיק, שוכח ציוד, או מגלה חוסר עניין במה שקורה בכיתה, כדאי לבדוק את התמונה הרחבה. לפעמים מדובר בקושי זמני, אך לפעמים, זו תגובה לקושי, שהילד עדיין לא יודע להסביר.
הסימן השישי-שינויים חברתיים:
גם התחום החברתי, עשוי לספק רמזים:
הילד מזכיר פחות חברים, לא רוצה להשתתף במפגשים, חוזר הביתה עצוב לאחר יום לימודים, או מספר שוב ושוב, על אירועים לא נעימים. אין להסיק מיד מסקנות, אבל כדאי להקשיב, לשאול ולברר.
הסימן השביעי – תלונות גופניות חוזרות:
כאבי בטן, כאבי ראש או תחושה כללית רעה, המופיעים שוב ושוב לפני היציאה לבית הספר, מצדיקים התייחסות. חשוב לבדוק את מצבו הבריאותי של הילד, ובמקביל לברר בעדינות אם יש קושי הקשור ליום הלימודים.
הסימן השמיני – ירידה במצב הרוח:
ילד שנראה עצוב, חסר חשק או מודאג לקראת יום הלימודים, עשוי להתמודד עם קושי שטרם שיתף בו. כדאי להקשיב לו, להתעניין בחוויותיו ולבדוק אם הוא זקוק לעזרה.
כשהסימנים מצטברים -לא מחכים:
כאשר כמה מהסימנים חוזרים ומצטברים לאורך זמן, חשוב להתייחס אליהם ברצינות ולא להתעלם מהם. זיהוי מוקדם עשוי לסייע במניעת הידרדרות ובהתמודדות נכונה עם הקשיים, לפני שההיעדרות הופכת להרגל.
לסיכום:
סימנים מוקדמים אינם אבחנה, הם הזמנה להתבוננות. כאשר ההורה והצוות החינוכי מזהים שינוי, מקשיבים לילד ופועלים בשיתוף פעולה, אפשר לפעמים למנוע הידרדרות, ולהחזיר לילד תחושת ביטחון, ושייכות למסגרת.
במדרגה הבאה נעסוק -בתפקיד ההורים בזיהוי ובמניעת אי-ביקור סדיר.
קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
"לא רוצה ללכת": מה ההיעדרות של הילד מספרת?
למה הילד נשאר בבית? 5 סיבות מאחורי ההיעדרות
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
