עדותו של היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו, בבית המשפט המחוזי בירושלים, קיבלה היום (ראשון) תפנית לא צפויה, כשהשופט משה בר-עם התערב בחקירתו. במשך דקות ארוכות ניסה השופט להבין כיצד עבד מנגנון האישורים שנתן מנדלבליט למשטרה בשלבים הראשונים של תיק 1000, ואף הודה בגלוי: "אני קצת מבולבל".
הדיון התעורר בעקבות שאלותיו של עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, על פעולות החוקרים בבדיקת המתנות שקיבלה משפחת נתניהו מאנשי עסקים. לטענת חדד, החוקרים חרגו מהאישורים שניתנו להם, בין השאר כששאלו על מתנות את יונתן חסון, נהגם ועוזרם של ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, ואת הדס קליין, אף שהאישור שהוצג עסק רק בשימוש של יאיר נתניהו בדירת היוקרה של פאקר במלון רויאל ביץ'.
מנדלבליט הסביר כי נתן אישור עקרוני לבדוק חשדות לקבלת טובות הנאה בהיקפים משמעותיים מאנשי עסקים, וכי הבדיקה לא הופסקה מעולם. אך השופט ביקש להבין את המשמעות המעשית של אישור רחב כזה: "אדוני נותן אישור לחקור בעניין קבלת מתנות בהיקפים גדולים… האם משמעות הדבר היא שניתן לחקור כל אדם, כל עניין, בכל נושא הקשור למתנות?".
עוד באתר:
לדברי מנדלבליט, החוקרים לא נדרשו לבקש היתר נפרד לכל פעולת חקירה שגרתית, אך כאשר עלה חשד ממוקד כלפי אדם מסוים או כיוון חקירה חדש, הציפייה הייתה שיציגו זאת בפניו בישיבות הסטטוס. בר-עם לא הסתפק בכך: "אני קצת מבולבל. אני אומר, הנושא שדיברתי על קבלת מתנות בהיקפים נרחבים זה גורף מאוד. לחקור כל אדם בכל עניין, זה לא הכוונה". וכשמנדלבליט חזר על המונח, שאל השופט: "מה זה ציפייה?".
מנדלבליט הבהיר כי כשמתגבש חשד חדש נגד אדם מסוים, והחוקרים מבקשים להעמיק בו, עליהם להציג את התוכנית ליועמ"ש. כשהשופט ניסה לברר בדיוק אילו פעולות דורשות פנייה מוקדמת, השיב מנדלבליט "לא מדויק", ועורר צחוק קל באולם. בהמשך פירט: "פלוני או אלמוני, צריכים להגיד יש חשד… רוצים להעמיק את החקירה. זו הציפייה".
עו"ד חדד טען כי תשובותיו של מנדלבליט סותרות זו את זו, וביקש לחזור ולבחון את האישורים. אך השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, שמכהנת בהרכב לצד בר-עם והשופט עודד שחם, קבעה כי הנושא כבר נבחן לעומק, וביקשה מהסנגור להמשיך הלאה. חדד התעקש כי התשובות לשאלות השופט מחייבות בירור נוסף, אך השופטת שבה והדגישה כי השאלות כבר הוצגו למנדלבליט מכיוונים שונים.
בלב המחלוקת עומדת אחת השאלות החשובות בראשית תיק 1000: האם האישור לבדיקת טובות ההנאה היה רחב מספיק כדי להכשיר מראש את כל פעולות החוקרים, או שהיה עליהם לקבל אישור מפורש לפני שהרחיבו את הבדיקה לאנשים ולנושאים חדשים.
