מה משותף לרחל אמנו, ליוכבד, למרים ולסופרת יהודייה שחיה בלונדון לפני כמאתיים שנה? ערב הבחירות לכנסת, בחרה אפרת ברזל להקדיש את תוכניתה 'עומקא דליבא' ב'קול חי' לבחירות מסוג אחר: ההחלטות האישיות, המשפחתיות והאמוניות שמעצבות את חיינו ואת הדורות הבאים.
האורחת באולפן, מיה שפילמן, סיפרה על מסע מחקר שהחל מתוך משבר אישי עמוק והוביל אותה אל דמותה של גרייס אגילר, סופרת יהודייה מהמאה ה־19, שהקדישה את חייה לחיזוק הזהות היהודית של נשים.
"אם אמא שלי לא מבינה אותי, אולי אימהות עתיקות יבינו אותי"
שפילמן סיפרה כי בגיל 47 חוותה משבר משפחתי שטלטל את עולמה. בעקבות עצתו של בעלה לצאת ללימודים ולמצוא לעצמה עיסוק בעל משמעות, החלה לחפש נושא למחקר.
עוד באתר:
"אם אמא שלי לא מבינה אותי, אולי יש אימהות עתיקות שיבינו אותי", סיפרה על המחשבה שהובילה אותה תחילה לרצות לחקור את דמותה של רות המואבייה.
בהמשך החלה לעיין בעיתונות היהודית של המאה ה־19. בין ידיעות על מצוקת נשים יהודיות, משפחות שנקרעו וילדים שנלקחו לגיוס, מצאה בעיתון "המליץ" הספד על אישה יהודייה מלונדון.
האישה הייתה גרייס אגילר. "אני מתחילה לקרוא את הספרים שלה", סיפרה שפילמן, "ואני מתחברת במיוחד לספר 'נשות ישראל'".
לדבריה, ככל שהעמיקה בכתביה של אגילר, הרגישה שהיא מוצאת בהם תשובות לשאלות שהעסיקו אותה בחייה האישיים.
הסופרת היהודייה שנלחמה על זהותן של נשים
גרייס אגילר נולדה בלונדון בשנת 1816 למשפחה יהודית שמוצאה בפורטוגל. משפחתה נשאה עמה את זיכרון הרדיפות והחיים היהודיים בצל האינקוויזיציה.
בשיחה תיארה שפילמן כיצד הוריה של אגילר השקיעו בהנחלת המורשת היהודית לבתם. אמה קראה עמה בתנ"ך, ואביה סיפר לה על תולדות העם היהודי ועל מסורת המשפחה.
אגילר גדלה בסביבה שבה פעלו גם גורמים מיסיונריים שביקשו להשפיע על יהודים להמיר את דתם. על הרקע הזה החלה לכתוב יצירות שנועדו לחזק את הקשר של נשים יהודיות לאמונתן.
בספרה "נשות ישראל" חזרה אל דמויות הנשים בתנ"ך, ובהן האימהות, יוכבד, מרים, דבורה, חנה ואסתר, וביקשה להראות כיצד אפשר ללמוד מהתמודדויותיהן גם מאות שנים לאחר מכן.
לדברי שפילמן, אגילר ביקשה לומר לנשים היהודיות שהן אינן הראשונות המתמודדות עם כאב, פחד או החלטות קשות. הדמויות שבתנ"ך כבר עברו מסעות משלהן, והותירו אחריהן מקור של כוח.
יוכבד ראתה את הטוב, גם כשלא ידעה מה יקרה
אחד הרגעים המרגשים בשיחה עסק בדמותה של יוכבד, אמו של משה רבנו.
שפילמן התעכבה על הפסוק "ותרא אותו כי טוב הוא", ותיארה את האומץ שנדרש מיוכבד להניח את בנה בתיבה על היאור, מבלי לדעת מה יעלה בגורלו.
בהמשך הדגישה את חלקה של מרים, שהעזה לגשת אל בת פרעה ולפעול להשבת התינוק לחיק אמו.
לפי הקריאה שהציגה שפילמן בכתבי אגילר, החלטותיהן של יוכבד ומרים לא היו רק פעולות להצלת ילד אחד. הן אפשרו למשה לגדול כשהוא נושא עמו את זהותו היהודית, ובהמשך להנהיג את עם ישראל.
"אנחנו בונות את העתיד", אמרה שפילמן על תפקידן של אימהות בהנחלת הזהות היהודית לדור הבא.
מהאינקוויזיציה ועד הרש"ר הירש
חלק נוסף בשיחה הוקדש לרומן ההיסטורי של אגילר, "עמק הארזים", המתאר את חייהם של יהודים בספרד בצל רדיפות האינקוויזיציה.
במרכז העלילה עומדת נערה יהודייה הניצבת בפני האפשרות לחיים נוחים ובטוחים יותר, אך בוחרת להישאר נאמנה ליהדותה ולמורשת משפחתה.
שפילמן הסבירה כי אגילר ביקשה להעניק לנערות יהודיות בנות תקופתה דמות שיוכלו להזדהות עמה, דווקא לנוכח הלחצים הדתיים והחברתיים שסבבו אותן.
במהלך השיחה עלה גם הקשר בין כתביה של אגילר לבין הגותו של הרש"ר הירש, במסגרת דיון במחקר שעסק במעבר רעיונותיה מעולמה של יהדות אנגליה אל יהדות גרמניה.
"העבר הוא העתיד שלנו"
לקראת סיום השיחה שבה ברזל אל השאלה שפתחה את התוכנית: כיצד מתקבלת בחירה משמעותית, ומה מעניק לאדם את הכוח להישאר נאמן לערכיו גם כאשר המחיר כבד?
שפילמן השיבה במסר שלמדה ממחקרה על אגילר: "העבר הוא לא נוסטלגיה, הוא לא סתם. העבר הוא העתיד שלנו. אם לא נדע מה עברנו, לא תהיה לנו עוצמה להתמודד עם העתיד".
לדבריה, ההיכרות עם נשים יהודיות שחיו בדורות קודמים אינה רק לימוד היסטורי, אלא דרך למצוא כוחות להתמודדות עם אתגרי ההווה.
אגילר עצמה נפטרה בגיל צעיר, מבלי שנישאה או הקימה משפחה. אולם שפילמן הדגישה כי המורשת שהותירה ממשיכה להשפיע על נשים גם דורות לאחר מותה.
כך, דווקא ערב יום הבחירות, הפכה השיחה באולפן למסע בעקבות בחירות אחרות: הבחירה באמונה, במשפחה, במסורת ובזהות היהודית, גם כאשר הדרך אינה פשוטה.
האזינו לתוכנית 'עומקא דליבא' ב'קול חי', בהגשת אפרת ברזל:
