השיר מרגש שהוגש הבוקר ע"י רונן גרוס בתכנית "חי על הבוקר", עורר בעקבותיו עשרות טלפונים ממאזינים שבקשו לקוראו במלואו.
הנה הוא לפניכם.
הכותבת, מחנכת ותיקה, ביקשה להישאר בעילום שם.
שלום קוראים לי מיכל או פרל הינדה
או מיטל או בילה מינדה
התקבלתי לסמינר קבל עם ועדה
עם או בלי לחץ של וועדה
בשנות נעורי סבבתי אנה ואנה
בחדש, בישן, בוולף או בכהנא
לא הייתי עילוי וגם לא עמארצית
אולי הייתי מדריכה ואולי רק מדצ"ית
עוד באתר:
בקיצור טיפוס סטנדרטי בלי שום חריג
שכבר זרקה את הלייקרה אבל לובשת סריג
בשיעורים מסכמת, במבחנים שופכת שפך
לא ממש רבנית אבל לא לגמרי ההיפך
הסתבכתי כמו כולם בסבך הרגיל
של בעיות המקום הזמן והגיל
פה ושם רשמתי חריגות ומעידות
היו לי עליות והיו לי ירידות
ננצרתי בהדרגה מדרך מדוחים
ככל שהתקרבתי לגיל השידוכים
ביוד אלף עוד ליבי בקרבי התחבט
אבל העולם התהפך כשהגעתי לי"ב
כל שיעור היה שינוי ומהפך
כל יום נחלצתי מהפחת ומהפח
אבל עיקר המחשבה על דרכי ויעודי
החלה בשיעורים על "הבית היהודי"
המהלך היה עמוק ומרשים
ואני רציתי את החזון להגשים
וכשמורה את הנושא פרקה והרכיבה
התפללתי לזכות בר' עקיבא
הוי רחל הדגולה האיתנה כסלע
לו אזכה כמותך אמן סלה
ר' עקיבא עם אותו כישרון וכוח רצון
רק אם אפשר הייתי מוותרת על הצאן
קבעתי עם אבי פגישה בהולה
ופרשתי את משנתי במשך שבוע
הוא דווקא שיתף איתי פעולה
יחסית לכלבא שבוע
הוא התרגש והזיל דמעה נדירה
אבל לא הסכים להתחייב על דירה
"קשה לי" הוא אמר אך הגדלתי לחצי
"אם הוא שלך הוא יסכים לחצי חצי "
לא בבני ברק ולא בירושלים
פחות במרכז, יותר בשוליים
אולי תיקחו גם אתם חלק מהחוב
ובע"ה לא תגורו ברחוב."
הייתי המומה ומשותקת כמו קרש
כמו המן עם הראש והדלי של זרש
כמו רחל בשעתה הנידונה לגרוש
ויוצאת מבית אביה בלי גרוש
טוב לא ממש גזרו עלי- לכי
לא נדוני כמו רחל מבית ומנכסים
אבל תודו שזו סטירת לחי
לגור בצפת או ברכסים.
אהה, אבי הטוב, אולי לא עודכנת
ר' עקיבא בימינו לא לוקח משכנתא
הוא לא חלילה נצלן
ולא משקיע בנדל"ן
אבל אדם מורם כמו שאני מחפשת
שווה 4 במרכז + מחסן ומרפסת.
בסוף התאוששתי ובלעתי את העלבון
והתעניינתי במסלול של ראיית חשבון
הנדסאים גם זו הזדמנות פיס
אך חבל שלא פתחו גם קורס טיס
אין מה לעשות, זהו חוק יסוד
אני לא הראשונה שגילתה את הסוד
שמש נותנת חום, אדמה נותנת צמח
הוא מביא תורה, אני נותנת קמח
אומרים שאדריכלות זו גם פרנסה לא רעה
מה שבטוח- אין עתיד להוראה.
נכון שהוא הכי חינוכי ואימהי,
אך אין לי קשרים בחינוך העצמאי.
זה לא בשבילי לחיות במתח,
ולחכות לתקן כמו עני בפתח,
להתקשר למנהלות לפי הסדר באלפון,
ולחזור הביתה עם משכורת של דלפון.
למה שאוכל פת ואפר,
ואשכור דירה בקריית ספר?!
הרי גם לרחל שכה אהב,
נתנו בסוף ירושלים של זהב.
לא אלאה אתכן בסיפורים מסביב
בסוף מצאתי גו'ב טוב בצפון ת"א.
כל בוקר ב7 אני מתייצבת
קבלתי פרויקט ואני ראש צוות.
מתחתי כ-20 עובדים כן ירבו
רובם תינוקות ותינוקים שנשבו.
אני מסורה ומבריקה והצוות מתרשם,
ולפי דעתי זה ממש קידוש ה'.
לנוכחות שלי יש משמעות ואפקט,
הם לומדים שחרדיים זה לא דפקט.
אדרבא זה מוסר עבודה וחינוך למצוינות,
ואזרחות למופת, רק בלי צבא וציונות.
אתמול אפילו אמרה לי הבוסית
"הלוואי שהייתה כאן עוד עובדת דוסית"
בזכותי היא מתלבטת בין ממלכתי לדתי
אשרי שזכיתי, ואשרי יולדתי.
אל דאגה- האינסטינקטים שלי-
לרגע לא רדומים
יש לי גבולות ברורים וקווים אדומים.
חברותי בתוך ביתן הן דמות של אשת חיל,
ואני בבית אחשוורוש אסתר בת אביחיל.
זו עבודה על פי שעות ואני משקיעה,
וחוזרת הביתה אחרי השקיעה.
ר' עקיבא בכולל לומד תורה לשמה,
והילדים במיטות אחרי קריאת שמע.
מחר אפצה אותם בעוד CD
של סרט מבוקר או דיסקו חסידי
משהו מן השעטנז המקושקש והצבוע
של קומיקס, פופ ופרשת השבוע.
יהיו שיגידו שזה חוסר טעם
שכך לא מגדלים ילדים כמו פעם,
שהתמכרות למסך היא מכה והרס,
ואין תחליף לסיפור ושיר ערש.
חינוך יהודי צריך אימא עם לב ופנאי,
וחינוך זו התחייבות בלי תנאי.
ועוד מילים יפות מליאות חכמה וכוח
שידעתי גם אני, אך הספקתי לשכוח.
וכי לא זכרתי דמות אם יהודית על משמר,
מהעלייה לבתיה וממסיבות הגמר?!
וכי לא הבטחתי בדרכיה לדגול,
לרקע צלילים ואולטרא סגול?!
אבל חינוך ילדים אצלנו זה מוטו
אז כדי להקדים לחזור, קניתי לי אוטו.
אין מה לעשות. לא פשוט לשאת בעול הפרנסה
כש60% הולכים למס הכנסה.
איך שלא יהיה לא אפסיק לעבוד,
התחייבתי לאידיאל ואעמוד בו בכבוד.
גם אני אמרתי לשכנה,
שאת דעתי אינני משנה,
והלוואי וילך ללמוד עוד 12 שנה.
ממילא נכנסתי כעת לפרויקט אדיר מימדים
שיעמיד לו בינתיים 24,000 תלמידים.
הוא ידאג להיוודע בשערים כמלך,
ועלי כל עניין הכישור והפלך.
ובבוא היום המתאים והשעה הבשלה
יכריז גם הוא "שלי ושלכם- שלה".
הכול מושלם כמו שליבי איחל,
הוא ר' עקיבא ואני רחל.
בינינו, אם היה לרחל מקצוע מבוקש,
היא הייתה פותרת את עניין הבקתה והקש.
וכשיוצאים עם הצוות לתדרוך ואירוח,
24 שנים חולפות כמו רוח.
בניתי בית של תורה בלי לוותר על האגו
ואל תגידו-
שהיסודות באוויר והאבנים הם מלגו…
